מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון רובין, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק במלחמות ישראל: הייתה לי הזכות להשתתף במאמץ להגן על המולדת שלנו בשתי מלחמות ומה שביניהן.

מלחמת ששת הימים

צעיר ונמרץ שירתי בחטיבה 7 בחיל השריון. בחודש מאי בשנת 1967 התכנסנו כל הלוחמים ליד הגבול בין רצועת עזה וחיכינו להוראות. המצב באזור היה מתוח ואווירה של מלחמה בפתח, לאחר שנאצר נשיא מצרים סגר את מיצרי טיראן ולא אפשר לאניות ישראליות להגיע לאילת וממנה, כמו כן גירש את כוח האו"ם שהיה מוצב על הגבול בינינו לבין רצועת עזה.

בבוקר ה-5 ביוני ניתנה הפקודה "סדין אדום" – זה היה הקוד הסודי לצאת למלחמה. היום הראשון היה יום קרב קשה מאוד, הרבה חיילים נפגעו, הרבה טנקים נשרפו, והייתה אווירה של עצב, אך לא היה זמן לבכות או לחשוב יותר מדי. המשכנו לשעוט קדימה נחושים למגר את האויב ולהסיר את סכנת הקיום שריחפה על מדינתנו הקטנה. ביום השלישי כבר הרגשנו הקלה לאחר שסיימנו לפרוץ את קו ההגנה הראשון והשני של המצרים, והמשכנו לדהור לתוך מדבר סיני עד שהגענו לתעלת סואץ לאחר שישה ימים. שם הגיעה ההודעה על הפסקת אש בלחץ המעצמות ארה"ב ורוסיה ובחסות האו"ם.

מלחמת יום הכיפורים

יום הכיפורים, אוקטובר 1973 התחיל כיום רגיל, אך לקראת הערב מצב הרוח הורע, לאחר קבלת הידיעות מהתקשורת על התקפה משולבת של המצרים והסורים על מדינת ישראל. במוצאי יום הכיפורים קיבלתי את הססמא ברדיו והלכתי לנקודת הגיוס, עד 10:00 בלילה סיימנו את הכנת הטנקים והנגמ"שים למלחמה. יצאנו על השרשראות לכיוון רמת הגולן, מכיוון שלא היה זמן לחכות למובילים שייקחו את הכלים הכבדים ליעד. הגענו לדרום רמת הגולן בשעה 10:00 בבוקר למחרת, עברנו דרך רמת מגשימים, והמראות על צירי התנועה היו קשים: גופות חיילים פזורים בשטח, הרס והשחתה של ציוד מכל עבר. לאחר כחצי שעה קבלה את פנינו הפגזה סורית כבדה, וזה הרגע בו החלה המלחמה עבורנו. המשכנו להתקדם יחד עם הכוחות שהיו בשטח, אך ההתקדמות הייתה איטית עקב תנאי הקרקע הקשים באזור הררי וסלעי. לאחר כ-10 ימים הצלחנו לכבוש את כל רמת הגולן חזרה מידי הסורים. אז הגיעה הודעה שאנחנו צריכים לרדת לדרום, לעזור לכוחות של אריק שרון שחצה את תעלת סואץ לתוך מצרים, כדי לאגף את הכוחות המצריים ולתקוף אותם מאחור.

כל חיילי החטיבה עלו על 40 אוטובוסים ונסעו מרמת הגולן עד אל עריש, כאשר בכל הצמתים לאורך הכבישים עמדו שוטרים ועצרו את התנועה כדי לאפשר לנו לנסוע ללא עצירות הגענו לתחנת הרכבת באל עריש. שם קיבלנו את הכלים הכבדים שהגיעו על הרכבת מחיפה לאל עריש. עלינו על הטנקים והנגמ"שים ונסענו על השרשראות (מפני שלא היו מספיק מובילים) והגענו לתעלת סואץ. שם חיכתה לנו הפתעה, היינו צריכים לחצות את תעלת סואץ עם הכלים הכבדים על גשר חביות, שהוא נראה כמו מספר רפסודות קשורות יחד בשרשראות, וזה היה מאוד מפחיד כי הטנקים התנדנדו על גשר החביות ובכל רגע נראה היה שהם נופלים למים, ואכן קרו מספר מקרים שטנקים נפלו למים.

לקראת סוף המלחמה הייתי שותף בקבוצת החיילים ששמרה על האוהל בק"מ ה-101 בו התנהלו שיחות הפסקת האש בין הקצינים הישראלים לקצינים המצרים. לאחר מכן השתתפתי בצוות עם חיילים מצרים, חיילים ישראלים וכח האו"ם בסימון הגבול החדש בין ישראל למצרים.

הזוית האישית

חוויה מרגשת בה ניתנה לי הזכות וההזדמנות לקבל זמן איכות עם הנכד אדיר יחד עם קבוצה גדולה של סבים/סבתות ונכדים כאשר לכולם אותה התחושה וההתרגשות, ולרגע להתנתק מהעיסוקים והמשימות היום יומיות.