מאגר סיפורי מורשת

מלודג' לארה"ב

בשנת 1909 נולד חיים לסקי בלודג' שבפולין, הוא נולד למשפחה יהודית – דתית, שומרת מצוות. עד שהיה בגיל בר- מצווה למד ב"חדר". בשנת- 1929 נשא לאישה את חנה שרה, בת העיירה הסמוכה- רופין. באותו הזמן הייתה גזרת גיוס לצבא הפולני, ומי שלא רצה להיות מגויס היה צריך לברוח ולהתחבא שלא יגייסו אותו לצבא הפולני. חיים נאלץ להותיר את אשתו מאחור ולברוח מפולין לגרמניה. מגרמניה הוא ברח לספרד, מספרד לפורטוגל, ומפורטוגל למקסיקו. ממקסיקו, כמו פליטים רבים ממזרח אירופה, ניסה לחצות את הגבול בגניבה, לארצות הברית.

פעמיים חיים נתפס ונכלא בבית – הסוהר. השלטונות קבעו לו תאריך למשפט שייקבע סופית את גירושו בחזרה למקסיקו. לחיים היה קרוב משפחה שחי בקנזס סיטי שבארה"ב, לא רחוק מהגבול עם מקסיקו. הוא שמע שחיים אסור בבית- הכלא, שילם את הערבות והוציא אותו משם. קרוב המשפחה נכנס עם חיים לחנות סמוכה, לאחר ששיחרר אותו מבית- הסוהר, ואמר לו: "שים- לב לספר הטלפונים הזה", הוא פתח את הספר והצביע באופן אקראי על אחד השמות ואמר: "מעכשיו זהו שמך"- וכך הפך חיים לסקי בין- רגע ליעקב פוקס. למשפט הוא לא התייצב, ובמקום זה, קיבל מקרובו כרטיס טיסה ומאה דולרים כדי להתחיל חיים חדשים בשיקגו. קרובו אמר לו: "אין לך מה לחפש בקנזס סיטי, בשיקגו תוכל למצוא אנשים כלבבך, שם יש קהילה יהודית שומרת מצוות".

החיים בשיקגו

בשיקגו החלו חייו החדשים של יעקב פוקס. הוא פגש שם ביהודים שנטשו לגמרי את הדת ואת העולם הקודם שלהם והותירו בו נשים עגונות. בניגוד אליהם, יעקב סירב להתחיל חיים חדשים בשיקגו בלי קשר לעברו ולדתו. הוא יצר קשר עם אשתו- חנה שרה, שנשארה בפולין. לקח לו שבע שנים עד שהצליח להוציא אותה מפולין לארצות- הברית. בפולין בינתיים נולדה לו בתו הבכורה שכלל לא ידע מקיומה. הוא מצא עבודה בנגרות והצליח במעשיו. רבים מהיהודים שהיגרו באותם שנים לארה"ב נאלצו לעבוד בשבת, אחרת יפטרו אותם ולא יהיה להם במה לפרנס את משפחותיהם. בבית – הכנסת התקיים בשבת מניין מוקדם, הוא היה מיועד לאלה שיוצאים לעבודה בשבת. יעקב לא הסכים לעבוד בשבת, וכיוון שהיה פועל טוב, המעסיקים שלו לא רצו לוותר עליו והסכימו שלא יעבוד בשבת (דבר נדיר ביותר באותם ימים) תמורת עבודה כפולה ומכופלת ביום ראשון, שעתיים עבור כל שעה שלא עבד בשבת. מאחר שהסכם כזה היה נגד החוק, נעלו אותו בנגריה. כיוון שדלקות שכיחות מאוד בנגריות, זה העמיד אותו בסכנת נפשות. אך כך לא נאלץ יעקב לחלל את השבת ולשמור על כל ההלכות למרות שרבים מחבריו, לא הצליחו לשמור על השבת ונאלצו לעבור על ההלכות של שמירת שבת, כדי שיהיה להם במה להאכיל את פיותיהם של ילדיהם. ההסכם הזה התקיים עד שהגיע חג- השבועות שהיה צמוד לשבת, והוא נאלץ שלא לעבוד שלושה ימים. אמרו לו: "עד כאן! או שאתה עובד או שנפטר אותך".

יעקב נאלץ להתפטר – הוא נאלץ לשלם מחיר תמורת עקרונותיו. אחרי פיטוריו, חיזרה אחריו חברה שהוא עשה בעבורה את רוב עבודות העץ שהיא הזמינה מהנגרייה שבה עבד כשכיר. זו הייתה חברה גדולה מאוד בניו- יורק, שסיפקה דוכני מכירות מעץ. יעקב עבד עבורם כעצמאי והרוויח פי- 5 ממה שהשתכר כשכיר. גם להם זה השתלם. לאט, לאט, צבר יעקב מספיק כסף כדי להביא את משפחתו- אשתו ובתו, אחיו והוריו- מפולין לארה"ב. למרבה הצער, הוא נפל בידיו של נוכל, שלקח את כל כספו, תמורת מסמכים מזוייפים שלא היו אלא פיסות- נייר. והוא נאלץ לשוב ולצבור כסף לניסיון נוסף להוציא את משפחתו מאירופה. כאשר הצליח לקבץ לאחר מספר שנים סכום כסף נוסף עבור כרטיסים, שונה החוק, והתאפשר לו להביא רק את משפחתו הקרובה – אשתו ובתו. הוא איחר את המועד, ושאר בני המשפחה שלא הצליחו לצאת מפולין, נרצחו בידי הנאצים. כל חייו הצטער יעקב והאשים את עצמו על ההחמצה ההיא.

הפגישה המחודשת

לקראת סוף שנות העשרים, התאחדו חנה שרה ויעקב בשיקגו ואז הוא ראה לראשונה את בתו הבכורה שנולדה לו עוד בפולין. בנם הראשון שנולד בארצות הברית הוא- סימור, שלימים היה פרופסור לחינוך, שעמד במשך- 14 שנים בראש בית – הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, יוזם ומקים את מכון מנדל למנהיגות. אחרי בנם השני נולדו להם עוד בן ובת שאף הם היו מורים – מחנכים בכל שנות עבודתם המקצועית. יעקב נהיה מבוסס מבחינה כלכלית ועזר לכל ילדיו לעלות לארץ – ישראל, הוא גם נתן צדקה בנדיבות רבה.

העליה לארץ – ישראל

בשנת 1984 לאחר מות אשתו חנה שרה, סגר את עסקיו בשיקגו ועלה ארצה. הוא עלה לארץ כשהוא בן 75. בהתחלה הוא רצה לפתוח גם בארץ נגרייה, אך משפחתו שכנעה אותו שזו אינה תכנית טובה והוא החל ללמוד תורה. מאז היותו בגיל בר – מצווה ועד גיל- 75 השיעור היחיד שהשתתף בו היה שיעור בשבת בשיקגו. בארץ, הוא נכנס לשיעורי "הדף היומי" ו"לכולל בעלי בתים". בין שיעור אחד למשנהו היה יוצר ובונה בשעות הפנאי רהיטים. הוא היה מקפיד ללכת ברגל ל"שטיבעל" של החסידים לתפילה כל יום. שיעורי התורה נתנו לו חיים.

הזוית האישית

מיכל פרץ מתעדת את סיפורו של יעקב פוקס.