מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא שרית (ננה) אמא לקארין ואדיר סבתא ליהלי, רועי, אריאל, שמואל, בנימין, חנה. נולדתי בעיר קוטאיסי בגאורגיה. עליתי לארץ ישראל בגיל 8. כאשר הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל כל הזמן אמרו לנו לא לספר לאף אחד שאנו עולים לארץ ישראל. מספרת כאן את סיפור מכתב 18 המשפחות,ללא מאבקם לא היינו עולים לארץ ישראל.

סיפורם של 18 המשפחות אשר כתבו לאומות המאוחדות מכתב שבו תארו את הכמיהה והרצון לעלות לארץ ישראל, ארץ אבותינו. המכתב נחתם על ידי 18 משפחות, חתימה על מכתב כזה יכולה להתפרש בברית המועצות כבגידה ומכאן, האפשרות שיהיה גזר דין קשה מאוד הוצאה להורג או הגלייה, במקרה הטוב מאסר ממושך במקומות קשים כמו סיביר. את יהדות גאורגיה רובינו לא מכירים או שלא הכרנו או שלא ידענו עליהם הרבה, אולי דרך הסיפור של מאבק של 18 המשפחות יהדות גאורגיה עשתה הכל על מנת לשמור על יהדותה במקום ובתקופה שבו הוכחד כל דבר הקשור לדת בכלל ליהדות בפרט, ע"י השלטונות הקומוניסטיים של ברית המועצות, מאבקם לשמור על תורה ומצוות ולקוות שיום אחד יוכלו לעלות לארץ אבותם, ארץ ישראל השלטון הקומוניסטי היה אנטי דתי והקומוניסטים רדפו אחרי כל סממן של אמונה בדת. ליהודי גאורגיה לא הייתה רשות לפתוח בתי ספר יהודיים, ולכן כל לימודי היהדות התנהלו במחתרת.

בעיר קוטאיסי, עיר הולדתי הייתה קהילה יהודית שנייה בגודלה והיו בה 3 בתי כנסת גדולים שבמשך שנים השלטון הקומוניסטי ניסה לסגור אותם ולהפסיק את הפעילות בהם אך ללא הצלחה. אחד המקרים המפורסמים היה בשנת 1953 שהקומוניסטים הביאו טרקטורים כדי להרוס את בתי הכנסת. כשהשמועה הופצה, הקהילה התארגנה במהירות ואלפי יהודים התאספו בחצר בית הכנסת ונשכבו על האדמה לפני הטרקטורים ומנעו בגופם את הריסת בית הכנסת. אחד הקומוניסטים שהיה בין החלוצים להריסת בית הכנסת עלה על גג בית הכנסת כדי לסמל את התחלת ההריסה, ובדרך נס מעד ונפל. בתקופת מלחמת ששת הימים הייתה התעוררות רבה בין היהודים ואנשים התחילו להשתחרר מהפחד מהשלטון ודברו יותר ויותר על העלייה ועל הרצון לחיות במדינת ישראל.

מכתב ח"י המשפחות היה המכתב שנשלח לוועדה בשנת 1969 על ידי ראשי 18 (ח"י) המשפחות היהודיות מגאורגיה שבברית המועצות לוועדה לזכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות, יוזם המכתב הוא שבתי אלהשווילי שבקשתו לעלות עם משפחתו לישראל נדחתה. הוא קיבץ סביבו עוד משפחות רובן ממשפחתו המורחבת. ובהנהגתו ראשי כל המשפחות חתמו על מכתב שהביע את השאיפה לעלות לארץ ואת נחישותם של הפונים. אלהשווילי חדר את השמירה של שרותי הביטחון הסובייטים והצליח להיכנס לשגרירות הולנד שייצגה את זכויות ישראל בברית המועצות. לאחר מלחמת ששת הימים. הוא מסר באופן אישי את המכתב לידיו של שגריר הולנד עם בקשה לעשות כל מאמץ כדי שהמכתב יימסר לשגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע ולממשלת ישראל. באותם ימים אסרו השלטונות הסובייטים של יהודים לעלות לארץ ישראל.

המכתב פורסם ביום כ"ב באב תשכ"ט, 6 באוגוסט 1969 ופורסם על ידי ישראל רק לאחר 3 חודשים. גולדה מאיר דאז ראש ממשלת ישראל הקריאה אותו בכנסת ושגריר ישראל באו"ם יוסף תקוע ומסר אותו למזכיר האו"ם שהחליט לפרסמו מיד. בעקבות המכתב התפרסמו פניות דומות של קבוצות מברית המועצות, הפגנות תמיכה נערכו בעולם תחת הסיסמה "שלח את עמי" בעקבות המכתב כתב יהורם טהר לב את שירו "אנחנו ואתם".

סרטון מסכם לפעילות תכנית הקשר הרב דורי

הזוית האישית

יהלי: לסבתי היקרה את סבתא מדהימה ,למדתי ממך המון ולא רק עלייך אלא גם על ההיסטוריה של ארץ מולדתך גאורגיה ואיך היה לך קשה לעלות לארץ ישראל ובכלל לשמור על היהדות בגאורגיה ועל הכמיהה לעלות לארץ ישראל.

סבתא שרית: נהניתי מאוד מברכת על התכנית. לדעתי היא קירב מאוד בין הנכדים הסבים והסבתות. מעצם שסיפרנו והנכדים העלו על המחשב, תוך העלאת סיפור למחשב צחקנו דברנו סיפרנו דברים מצחיקים זמן נטו שלנו. דרך זה נכדתי גילתה הרבה התעניינה הסתקרנה שאלה שאלות חיבר אותי אותי עוד יותר עם יהלושה שלי והרצון שלה לטוס איתי למקום שנולדתי וגדלתי. בזמן הפרויקט אמרה לי סבתא כמה קשה היה לכם להיות יהודים בחוץ לארץ אני אוהבת אותך המון.