מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מכתב לאבי היקר

בתיה ואילה
בית הכנסת באספהאן
סיפור חיי ומשפחתי כפי שסיפרתי לאבי המנוח

השם בתיה מקורו מהתנ"ך, שם החיבה שלי הוא בתי ושם המשפחה שלי שונה בישראל בשנת 1949 מחנסאב לחביב. נולדתי באֶסְפָהָאן שבאיראן בשנת 1937. אבי נפטר ממחלה כשהייתי בת חמש. ואמי גידלה אותנו, חמישה ילדים, לבדה ובכוחות עצמה.
 
בית הכנסת באֶסְפָהָאן
תמונה 1
החלטתי להביא את סיפור חיי דרך מכתב שכתבתי לאבי המנוח: 
אבי היקר זוכרת אותך מעומק ילדותי, וזכרך מלווה אותי בגעגועים רבים עד מאוד.
את הזיכרון הזה העליתי על הכתב בהזדמנויות רבות.
נעים לי מאוד לזכור את דמותך המיוחדת ולהעלותה על הכתב, כי לעולם דמותך לא תישכח מזיכרוני!
עד כמה שהספקתי לזכור ולהתרשם מדמותך בהיותי ילדה קטנה בת 5, אני זוכרת דמות ביישנית ומקרינה אור בסביבותיה. מאוד מצער אותי שלא התמזל מזלי לגדול תחת חסות אבהית כמוך. לא הספקת לראותני בת 6, ולשלוח אותי ככל הילדות אל בית הספר לו ידעת כמה זיכרונך מעלה בי געגוע עד צביטה בלב על כן אני מעלה מדי פעם בכל הזדמנות על הכתב.
לו היית כאן עכשיו וודאי היית מאוד שמח, אפילו בתחושת גאווה, למרות שמעולם לא למדתי לכתוב כמוך בדייקנות מופתית וגם לא למדתי לכתוב כתב רש"י, אני בכל זאת מאושרת שהספקתי להכיר אבא מיוחד כמוך, חכם ונבון צנוע ועניו, שקט, שלו, אוהב משפחה ומנצל כל רגע פנאי לכתיבה.
 
כמה מצער אותי שמגיל חמש עזבת אותי. את אמא שכל כך אהבת, את כל ילדיך, את אחותי התינוקת שנולדה בתוך יתמות. כל מי שהכיר אותך אמר שתמיד נהגת לתת בסתר לנשים אלמנות ולילדים יתומים זו הייתה אחת מתכונותיך הנעלות והיפות כך עזבת אמא מאוד צעירה עם 5 ילדים יתומים.
אינני מאשימה אותך חלילה וחס רק בגלל שבאותה תקופה, טרם המציאו את תרופת הפלא הנקראת אנטיביוטיקה,  חבל שלא זכיתי לגדול בבית עם אבא כמוך, כמה לא אהבתי שאנשים מרחמים עליי שאני ילדה יתומה. רק בגלל היותי יתומה החליטו לא לשלוח אותי ללמוד בבית הספר כמו כל הילדות האחרות. כל הזמן הרגשתי ילדה עצובה, ואמא הייתה עצובה ובוכייה.
כאשר אחותי התינוקת גדלה, אמא הכינה לה מלבושים אחידים ככל הילדות הצועדות ללמוד בבית הספר,      
כיוון שלא רציתי להישאר בורה מאחור החלטתי ללמוד בכוחות עצמי, ואני מאוד מאושרת בשל כך, כיוון שזו ההזדמנות שלי בין היתר לכתוב לך מכתב זה ולבשר לך שכולנו עלינו לארץ, נשואים ומסודרים הילדה שנולדה עם פטירתך גדלה, שני בנייה טייסים בצה"ל. אחד הבנים של שלמה אחי אלוף בצה"ל. אינני יודעת מה קרה לקברך, תנוח בשלווה.
     
כאשר היינו באירן אמא הייתה הולכת לבית העלמין היהודי, שם אתה קבור, אמא ישבה ליד קברך במשך שעות רבות, קוננה בקולי קולות ובכתה, כי הרגישה בחסרונך. למרות שנולדו לכם 5 ילדים משותפים לא הספקתם לחיות ביחד הרבה שנים. אמא הייתה מאוד צעירה ועדינה היה לה מאוד קשה להיות אישה אלמנה עם 5 ילדים קטנים.
כשראובן הגדול היה בסה"כ בן 11 כל הזמן אמא הייתה מקוננת והדמעות שטפו את עיניה, ובשל כך כל לילה כולנו הלכנו לישון עם חנק בגרון ודמעות בעיניים. בגלל זה סבלנו מאפצסים בגרון. אמא אמרה לנו שאסור לנו לחייך ולצחוק כי אנחנו ילדים יתומים, היא עבדה מאוד קשה כדי לפרנס אותנו.
                                                   
לעולם לא אשכח אנשים במעמד גבוה, עשירים שרצו להתחתן איתה, אך היא התנגדה בכל תוקף, סילקה את כולם מהבית ואמרה: "יש לי 5 ילדים שנוריאל השאיר לי אלה הם ילדינו המשותפים והם אוצר חיינו. אלה הם האוצר היקר ביותר המופקד בידי, אשמור עליהם ואמשיך להיות נאמנה לבעלי עד סוף חיי. איש לעולם לא יפקוד על ילדי היקרים, וישמש להם כאבא חורג, הם ימשיכו להיות ילדים של אבא שלהם לעולם ועד! זכר אביהם יישאר נר לרגליהם מעתה ועד עולם!"
 
ראובן אחי רצה לעזור לאימי בפרנסה, אז הוא הלך למפעל קנה מניפות ומכר אותם בכמה אגורות יותר, הוא היה צדיק כמוך הוא אמר לקונים "קניתי בחמישה גרוש, אני מבקש שתוסיפו לי על פי ההיגיון" אנשים למדו להאמין לו והוסיפו לו במידה האפשרית, ברווח הוא קנה בערב לחם טרי לשמח את אמא אבל התנהגות זו לא מצאה חן בעיני אמא.
הוא אמר "אני רוצה לעזור לך, לא רוצה לאכול ממה שאת עובדת קשה, ולשבת  על ספסל וללמוד, כאשר אני לומד, אני חושב שאני מתבטל , את עובדת קשה ואני אוכל חינם" והיא ענתה לו: "אני לא מוכנה שתפסיק ללמוד, אבא שלכם רצה שתהיו ילדים משכילים, הוא הופיע בחלומי וכעס, כעס עלי שאתה לא הולך לבית הספר" והוסיפה: "אני לא רוצה להתאבד, ולהשאיר את ילדי יתומים גם מאמא וגם מאבא" ככל שהתחננה בפניו שילך ללמוד, הוא אסף כל מיני אבדות כדי להרוויח, בעצם כולנו עבדנו קשה תוך התחשבות במצבה של אמא.
         
ראובן המשיך ללמוד ברוב חוכמה הוא היה תלמיד מצטיין מחבריו העשירים, הוא עזר להם להכין שיעורים, ובתמורה הם סיפקו לו את חומרי הלימודים. ובנוסף לכך הלך במשך כל לילה ללמוד תפילה אצל יעקב החייט.כל בוקר בא בעיניים נפוחות, אמא הכינה לו ארוחת בוקר שהוא אהב. הוא התלבש יפה ומסודר והלך לבית הספר. הוא השתדל ככל יכולתו להיות תמיד נקי ומסודר. הוא קנה כל מיני שמנים צרפתיים כדי להבריק את שערותיו.
גם אני, בתיה עבדתי בכל העבודות האפשריות כדי לעזור לאמא במקומות שונים ובהזדמנויות שונות פרטתי חלק מהעבודות שביצעתי בעודי ילדה קטנה ורכה על פי שנותיי בגיל. הייתי קטנה מידי כדי לבצע את כל שביצעתי באותה תקופת ילדותי. אבל למדתי לבצע כל דבר בדייקנות ובמיומנות, תמיד קיבלתי מילות הערכה ושבחים בתום כל עבודה שמצאתי תוך כדי ביצוע כל עבודה.
 
לא היה לי שקט נפשי ולא אף רגע שלווה ומרגוע על כך שאני כה משתוקקת ללמוד לקרוא ולכתוב, והמצב אילץ אותי להישאר מאחור, בשל כך תמיד הרגשתי שעולמי אפל ואפור למרות שהייתי מאוד קטנה . החיים העצובים והקשים והעצבות של אמא ביגרו אותי מכל בחינה. בכל עת שראיתי את אמא יושבת ליד הקערה המלאה בכביסה, מכבסת בידיה הקטנות ועיניה דומעות, העצב חדר לנפשי, ודמעתי יחד עם אמא. ישבתי אתה ליד קערת הכביסה וכיבסנו יחד.
 
אבי היקר, ודאי לא היית רוצה לראות את אמא במצב כה עגום, זאת ההזדמנות שלי לספר לך חלק ממה שחוויתי בילדותי. אני זוכרת שלא החמיצה כל הזדמנות להגיע אליך, היא ישבה הרבה זמן על הקבר שלך לספר לך על גורלה המר, ישבה במשך שעות רבות בלי לאכול ובלי לשתות ופניה תמיד היו שטופים בדמעות עד שאנשים ריחמו עליה והקימוה. לעיתים עברו עליה עוד אלמנות, ואמרו לה שהבכי לא עוזר, ועליה לשמור על בריאותה למען הילדים. "עליך להתמסר כל כולך על בריאותך ועל ילדיך והם ימשיכו את נדור וגם לא ישכחו את זכרו" דברים אלה חיזקוה אך במקצת.        
 
מצבה של אמא ביגר את כולנו בטרם עת, יחד אם עצבות גדולה. אני ממש מאושרת שלמדתי לכתוב וניתנה לי ההזדמנות לכתוב ולהעלות על הכתב חלק מזיכרונותיי העצובים. על ידי כך אני מרגישה הקלה עצומה.  אבי היקר לצערי לא ניתנה לי ההזדמנות להכיר אותך כאבא רק עד גיל חמש ומאותו הגיל כל שזכור לי נחקק היטב בזיכרוני ולא נשכח דבר אני זוכרת שמישהו שנחשב כרופא התעסק בכלי הדם בווריד היד שלך וכנראה המחט טרם חוטאה, וזה גרם למותך. הרבה אנשים הציעו לאמא לעשות לאותו איש משפט,  מגיעים לנו פיצויים, כיוון שאתה נפטרת בטרם עת בגלל רשלנותו של אותו שכן, אמא סירבה בכל תוקף בגלל שלא רצתה לגרום לו מבוכה.
לכבוד ימי הזיכרון שלך, אמי השיבה את מולה חזקיה להתפלל בבית משעות הבוקר המוקדמות עד צאת הכוכבים היא קנתה לכבוד אותו יום הזיכרון את כל הפירות היפים והטריים של תחילת העונה מלפפונים מובחרים, משמשים של תחילת העונה וכל סוגי הירקות הירוקים כיוון שלא היה מקרר, קנתה בלוק קרח עטפה בשק יוטה והניחה בתוך סל נצרים ענקי יחד עם כל הירקות. באותו יום הזיכרון היא בישלה המון מטעמים נפלאים והזמינה כל שכן שכיבד את זכרך.
 
נוח בשלום אבי היקר, יהי זכרך ברוך!
 
העשרה
אֶסְפָהָאן: "אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: ??????, להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

אֶסְפָהָאן
אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: ??????, להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה.

יום זיכרון
יום הפטירה של אדם

ציטוטים

”"זכר אביהם ישאר נר לרגליהם מעתה ועד עולם"“

הקשר הרב דורי