מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי שושנה איזנברג נולדתי בשדה יעקוב בשנת 1952 לאמא רחל ואבא חיים.

למדתי בבית ספר יסודי בשדה יעקוב, ועברתי לבית ספר תיכון בבני ברק בביס אורט.

בילדותי שיחקתי מחניים, ובעיקר עם החיות שבחצר ביתי. כשהייתי ילדה הייתי מנקה את הביצים שאספנו מהלול, יחד עם אחותי הגדולה, ותוך כדי עבודה, היינו שרות בשני קולות.

דחיתי את שרותי בצבע עקב לימודי בסמינר למורות, ובמקום להתגייס לצבא, התחתנתי בגיל מוקדם.

אני ובעלי דוד התחתנו בשנת 1972 באולמי דליה.

חוויה מאוד מיוחדת שהייתה לי זה שנסעתי ברכבת לסלון כלות, ומשם דוד בעלי לקח אותי  במכונית וולוו לאולם החתונה. זה היה מאוד מיוחד בשבילי, מפני שגדלתי במושב ותמיד נסעתי ברכבת לכל מיני מקומות, וזה היה בעבורי מאוד מיוחד פתאום, לנסוע במכונית. למדתי כלכלת בית, ועבדתי כמורה במשך חמש שנים. לאחר מכן למדתי להיות קוסמטיקאית, ועד היום אני עובדת כמנהלת במחלקת קוסמטיקה, ברשת סופר פארם.

לי ולדוד בעלי נולדו שלושה ילדים, שני בנים ובת. אני מאוד אוהבת לרקוד ריקודי עם, להתעמל בחדר הכושר, ובשעות הפנאי לבשל ולאפות.

סיפורו של מכתב געגועים

המכתב שעליו אני אספר לכם, הגיע מתחנת רכבת, זהו מכתב אישי, שאבא שלי כתב לאמא שלי, והמכתב נשמר במרתף הורי בתוך קלסר.

הוא נכתב בחודש אוגוסט, שנת 1935, ולקח לו שבוע להגיע לביתה של אמא שלי.

המכתב הגיע אלי מאחותי שמצאה אותו במרתף, וצילמה לי אותו.

הדמויות במכתב זה אבא שלי, אמא שלי, והמפקח בתחת המשטרה שאבא שלי עבד בה.

במכתב כתוב שאבא שלי מאוד רוצה לבקר את אמא שלי, אבל הוא לא יכול. כי הוא היה צריך להישאר בתחנה, כדי לסדר אותה בשביל המפקח, שהיה אמור להגיע.

באותה תקופה ההורים שלי היו זוג, ולאחר כמה זמן הם נפגשו והתחתנו. התקופה הזאת זאת הייתה תקופת שלטון הבריטי(המנדט הבריטי). מצב של שלטון זר והאווירה הייתה של פחד. המכתב נכתב בתחנת משטרה על נייר מכתבים ונכתב עם עט נובע, סוג הכתב היה עם הרבה מחיקות ושפה מאוד מליצית.

המכתב שאבי כתב לאימי בתקופת השלטון הבריטי

הזווית האישית

יערה – היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ולהכיר אותה יותר טוב