מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מכפר סורה עד מושב אלקוש

חביבה ואלה
תמונה של אמא שלי ז"ל
היינו מכינים לפסח כמו כל פסח רגיל בכל בית רגיל בישראל

סיפור  העלייה של חביבה דניאל
משפחתי עלתה ארצה מעיראק. עליתי עם איימי ועם אחיי ואחיותיי. שני האחים הגדולים שלי היו כבר נשואים. כשהגענו לארץ ישראל, עוד בטרם נאמר לנו להיכן אנו הולכים ובאיזו מעברה נגור, הלכנו לשר העלייה. שם נתנו לנו אוכל. למרות שהייתי בת 10 רשמו אותי אצל שר העלייה בתור תינוקת, לכן אני קיבלתי מיטה ושמיכה לבנה של תינוקות.
 
שיכנו אותנו במעברה ב"עין הנציב". היינו שם שלושה חודשים, לאחר מכן עברנו למושב אלקוש. במושב אלקוש אח שלי התחתן ולאחר מכן נולדה לו בת. אני לא התגייסתי לצה"ל, כי אימא שלי פחדה שאני אתגייס.
 
זיכרונות ילדות במושב אלקוש
היו לי מלא חברות דינה, יפה, נעימה, שרה, שמחה, זמירה וכו"…שיחקנו במשחקים כמו גולות וגוגואים. בשעות הפנאי לא היה לנו מחשב וטלוויזיה כדי להעביר את הזמן, היינו מהבוקר עד הערב עם החברות.
 
הלימודים בבית הספר
לבית הספר שלי לא היה שם, כי באותה תקופה היה בית ספר כמעט בכל יישוב ולכן לא היה צורך לקרוא להם בשמות. בבית הספר למדנו לקרוא ולכתוב, לא למדנו מקצועות כמו היסטוריה, תורה ועוד מקצועות שלומדים היום. יחסינו עם המורים היו טובים מאוד. לא אשכח את המורה שלי, תקווה. (היום היא גרה בנהרייה) מאוד אהבתי את המורה תקווה.
 
בבית ספר שלי היתה משמעת מאוד חזקה. כעונש היו מעמידים את התלמידים בפינה עם הפנים לקיר, לפעמים היו מכים בסרגל ביד, וזה היה ממש כואב.. אבל אני בכלל לא הגעתי למצב שטותי כזה. הייתי תלמידה טובה. היתה לנו תלבושת אחידה, חולצה לבנה וחצאית כחולה.
 
כמו כן היו טיולים ומסיבות, אבל לא לכל הטיולים יצאתי, כי היית צריכה לעזור לאימא בבית. לא היה לי אבא, ואימא שלי הייתה צריכה את העזרה שלי בבית . אהבתי מאוד את המקצוע "חקלאות". פעם היו מלמדים את זה, כיום לא מלמדים את המקצוע הזה.
 
בית ומשפחה
המאכל שהיה הכי אהוב אצלי בילדות היה האוכל הביתי של אימא שלי, זה היה האוכל הכי טעים בשבילי. לא היה לנו בבית ממתקים, היה לנו בית בריא הממתקים שלנו היו פירות. להורים שלי קראו דוד שמם דוד זה אבא שלי ושמם זאת אימא שלי ולאחים שלי קראו מרדכי זה האח הגדול, נזל זאת אחותי הגדולה ואחר כך יש את שמעון ואז יש את שרה ואז משה ואז יעקוב ואז רחל ואז שלמה ואז אני הקטנה במשפחה .
 
היו לי מלא אחיינים כבר בגיל צעיר מרדכי- אלי ,רחל, רותי  ,עליזה ויהודה נזל- רחל, שמחה, שושנה, זבולון, ראובן, עדנה, דליה וחיים שמעון – ניצה, נעמי, אשר, זהבה, עקיבא , רותי שרה אורי, כרמלה בת שבע, יעל, יאיר ועופרה (לשרה היו עוד שני ילדים נוספים אבל הם מתו בישראל ) משה זילפה, יפה, טובה, שמחוני, בננון, גאולה, נוגה, רינה, טירן וגולן .יעקוב שולה, ירדנה, דבורה, סימה, גדעון, ואביגיל  שלמה דוד, אלון, דפנה, רונית, אמירם  אני – אסתר, שי,  יגאל ורוני.
 
המשפחה שלי הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סורה שבעירק.
 
פסח בסורה 
היינו מכינים לפסח כמו כל פסח רגיל בכל בית רגיל בישראל, אפילו הינו יותר מחמירים והיה לנו בחצר תנור מיוחד לפסח את הקמח טחנו לבד. מהקמח שטחנו הינו עושים פיתות בעצמינו לחג הפסח. היינו שתי משפחות ביחד. האחיות שלי היו עושות את הפיתות והאחים שלי היו אופים את הפיתות. הינו עושים את ליל הסדר יחד עם דודה שלי וכך גם היה בכל החגים.
 
העשרה
קיבוץ לביא: "לביא הוא קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי, ושייך למועצה אזורית הגליל התחתון. 
היישוב, הממוקם בגליל התחתון בגובה 310 מטר מעל פני הים נמצא כ־10 דקות נסיעה מהעיר טבריה וסמוך למחלף גולני.קיבוץ לביא הוקם בשנת 1949 על ידי צעירים עולים חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) מאנגליה, רובם היו בין 10,000 הילדים היהודיים הפליטים שהובאו לבריטניה מגרמניה בקינדר-טרנספורטים של שנות השלושים".
מושב אלקוש: " אלקוש הוא מושב באזור הצפון ליד העיר מעלות תרשיחא, בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון. היישוב הוא חלק ממועצה אזורית מעלה יוסף. היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מתימן (ואוכלס מאוחר יותר על ידי עולים מכורדיסטן) על אדמות הכפר הערבי דיר אל-קאסי, שתושביו עזבוהו באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם, ולא הורשו לחזור אליו לאחר המלחמה. הוא אוכלס מאוחר יותר על ידי עולים מכורדיסטן ובפרט מהעיר כוי סנג'ק. בשנת 1970 נהרגה במושב אישה מפיצוץ של ג'ריקן נפץ תחת בית במושב" ויקיפדיה
תשע"ו

 

מילון

סורה
כפר בעיראק

אלקוש מושב
אלקוש הוא מושב באזור הצפון ליד העיר מעלות תרשיחא, בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון. היישוב הוא חלק ממועצה אזורית מעלה יוסף. היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מתימן (ואוכלס מאוחר יותר על ידי עולים מכורדיסטן) על אדמות הכפר הערבי דיר אל-קאסי, שתושביו עזבוהו באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם, ולא הורשו לחזור אליו לאחר המלחמה. הוא אוכלס מאוחר יותר על ידי עולים מכורדיסטן ובפרט מהעיר כוי סנג'ק. בשנת 1970 נהרגה במושב אישה מפיצוץ של ג'ריקן נפץ תחת בית במושב‏

ציטוטים

”והיינו עושים את ליל הסדר יחד עם דודה שלי“

הקשר הרב דורי