מאגר סיפורי מורשת

כפר ברנדייס שכונת ילדותי

כפר ברנדייס היא שכונה בחדרה. היו בה ארבעים בתים קטנים ולכל בית חצר גינה ועצי פרי. בחזית הבתים היו ערוגות פרחים עונתיים. לאורך הרחוב היו עצי איזדרכת באביב הייתה השדרה פורחת בגווני סגול וריח מתוק נישא באוויר. אנחנו הילדים גדלנו כחבורה. שחקנו ברחובות ובשדות.

שנות הארבעים האנגלים שלטו בארץ והסתובבו ברחובות. היו להם כומתות אדומות וכינו אותם "כלניות". בחורף 1945 (אני ילדה בת 6), הפלמ"ח פוצץ את הרדאר בגבעת אולגה, (על יד חדרה) אנשי הפלמ"ח הלכו לקבוץ גבעת חיים והסתתרו שם. האנגלים עמדו לשים מצור על הקיבוץ כדי שיסגירו לידיהם את חברי הפלמ"ח.

מכל הסביבה נאספו אנשי הישוב להגן על אנשי הפלמ"ח והקיבוץ. גם אבי היה בין המגינים, אני עמדתי על יד הבית וראיתי הרבה אנשים רצים ברגל להגן על הקיבוץ כאשר ראיתי את אבי ביניהם התחלתי לבכות. האנגלים ירו על האנשים ופרצו לקיבוץ שמונה מגינים נהרגו. חברי הפלמ"ח לא נתפסו. לפני שנים הוקמה במקום אנדרטה לזכר המגינים. למחרת הארוע הלכתי לגן הגננת סיפרה לנו על גבורת המגינים. אחר כך אמרה: מי שאבא שלו השתתף בהגנת הקיבוץ יעמוד. קמתי ועמדתי בגאווה. ואז אמרה: מי שבכה יקום ויעמוד, התביישת ולא קמתי.

מכפר ברנדייס לביצרון 

נולדתי בחדרה בשנת 1939, וגדלתי בשכונת "כפר ברנדייס". אמי רבקה לבית מילר ואבי שמואל דרש. לאחי הגדול קראו חיים.

 תמונה שלי ושל אחי חיים בבר המצווה שלו

היינו משפחה קטנה ללא דודים ובני דודים וללא סבים. כל המשפחות של הורי דרש ומילר מהעיר לודג' בפולין נספו בשואה. לאבי היו שמונה אחים ואחיות חלקם נשואים והיו אחיינים. לאמי היו אח ואחות ושלשה אחיינים. מכל המשפחות שרדו רק שתיים אסתר נודל פקטור וצלינה הניק כאהן. הייתי בת שמונה כאשר אסתר עלתה לארץ והצטרפה למשפחה. שמחתי מאוד.

"חיפוש קרובים"

בימים ההם חיפשו המשפחות את קרוביהם ששרדו את השואה. פעמיים ביום הקריאו ברדיו את שמות הניצולים ששרדו וחפשו את קרוביהם בשעה זו היה שקט שורר בבית וכולם ישבו ליד המקלט ובידם עפרון ודף לשמוע את שם יקיריהם. פעמיים שמענו את שמות יקירינו ושמחנו מאוד. אסתר בישראל וצלינה בשוודיה.

בגיל ארבע עשרה עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. שם הכרתי את סבא יצחקי והיינו חברים.

ההורים של סבא, מרדכי ויין ומרים בטושנסקי ואחותו אורה, גרו במושב ביצרון היה להם משק חקלאי, רפת, לול ושדה בו גידלו ירקות. סבא יצחקי היה ילד חרוץ ועבד במשק כמו מבוגר. הוא חרש את השדות בסוס ומחרשת יד, קצר ירק לפרות בחרמש וגידל ירקות בשדה החרוש.

סבא וסבתא יצחקי בשנת 1956 בביצרון

אחרי מקווה ישראל למדתי בסמינר למורים, התחתנו ועברנו לגור בביצרון, קנינו משק במושב ביצרון, סבא עבד במשק ובפרדס ואני הייתי מורה בבית הספר בגן יבנה. אחרי עשר שנים ניהלתי את בית הספר.

החיים במושב היו טובים עבדנו וטיילנו והקמנו משפחה נהדרת. נולדו לנו שלושה בנים שגדלו במושב והיו פעילים במשק ובחברה. רע התחתן עם אסנת ונולדו שיר, עוז ונמרוד שהם נכדנו. רביב התחתן עם נעמה ונולדו שחר, הילה, זוהר ונוגה נכדנו. לירון התחתן עם יודפת ונולדו ניצן ושקד נכדנו עם שקד אני מתעדת את ספור זה.

שקד כשהיה תינוק

שיר הנכדה התחתנה עם נתי ונולדו נדב והדס אילו הנינים שלנו.

תמונה משפחתית

להלן קישור לסרטון משפחתי שיצר הנכד שקד יחד עם סבתא שלומית במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

היה מאוד נעים להעלות זכרונות ולגלות ששקד מכיר את ההיסטוריה של המשפחה. כמו כן, היה נחמד לגלות דברים מקבילים שהיו בילדותי וקיימים גם בילדותו של שקד. בהחלט היתה חוויה מעשירה ומעצימה.