מאגר סיפורי מורשת

ניל קרנית וסבתא זיוה כהן מתעדות: סבתא מספרת על גבורתו של אחיה חיים

נולדתי בטורקיה בשנת 1941, וחייתי שם עם ההורים ושלושה אחים.

איזמיר: "היא עיר הנמל הראשית של טורקיה בחלקה האסיתי. לאיזמיר מעמד של עיר מטרופוליטנית ובשנת2004 עמד מספר תושביה על 2,732,700, ואילו בשטחה המטרופוליטני התגוררו 3,371,900 תושבים. העירשוכנת לחוף מפרץ איזמיר, שהוא שלוחה של הים האיגאי. קהילת איזמיר הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות באימפריה העות'מאנית. במאה ה-19 החלה הקהילה מדלדלת, תהליך שהואץ בעקבות הנזקים שנגרמו לעיר במלחמה עם יוון. כ-10,000 מבני הקהילה עלו לישראל לאחר הקמתה. כיום מונה הקהילה היהודית  כ-2000 בני אדם."

כשהיתי בגיל 8 כשעליתי לארץ עם כל המשפחה. בשנת 1949 לקחו אותנו למעברה בשער עליה בחיפה היינושם כמה חודשים והעבירו אותנו ללוד ושמה התחלנו ללמוד, אני ואחי. אני התחלתי ללמוד מכיתה ב' ואחי מכיתהא' ושני אחי הקטנים למדו בגני ילדים.

היינו שש נפשות וגרנו בחדר אחד כולנו ליד החדר הייתה לנו חצר קטנה.בבית לא היו שירותים והיינו יוצאים לחצר, שם היה חור באיזה פינה ואלו היו השירותים.אמא שלי שמה שמיכה מסביב לפינה וכך הייתה הדלת של השירותים.

אבא שלי עבד בשוק ואמא הייתה עקרת בית. חיינו בלוד שבע שנים ביחד עם הרבה שכנים ערבים.בלילות היה פחד לישון היות שהם היו זורקים אבנים דרך חלונותנו והם גם היו יורים בכל אזורנו.הרבה יהודים נפגעו וגרנו ממש כמו בגטו.

במשך השנים אבי התחיל לעבוד בחיפה, ואימי הייתה עקרת בית בעקבות כך כל משפחתנו עברה לטירתהכרמל. עקב המצב הכלכלי אני ואחי הגדול הפסקנו ללמוד והלכנו לעבוד ולעזור בכלכלת הבית.

לימים אני התחתנתי מאוד צעירה בגיל 17 ועזבתי את המעברה שהורי גרו בה. הרבה שנים לא היו לי ילדיםובגיל 30 נולד לי בני הבכור. תוך שלוש שנים נולדו לי שלושה בנים.

ההורים המשיכו לגור במעברה עוד הרבה זמן. במשך הזמן ההורים עזבו את המעברה ועברו לגור בטירתהכרמל, בשכונת גיורא. שני אחי התגייסו לצבא השתחררו התחתנו והקימו משפחה.

מישהו בוער בתוך הטנק – סבתא מספרת על גבורתו של חיים אחיה

בינתיים אחי הצעיר חיים הגיע לגיל גיוס זה היה בתקופת מלחמת ששת הימים. כשנגמרה לה מלחמת ששתהימים, התחילה מלחמת ההתשה. חיים שרת כל התקופה בחיל השריון בין היתר הוא שרת גם בתעלת סוא'ץ.

 אח של סבתא: חיים במלחמת ששת הימים

שנתיים לאחר הגיוס בעת שהיו חילופי אש עם המצרים הטנק חיים נפגע מפגז ישיר. כל אנשי הצוות נשרפוביניהם מפקד הטנק של חיים שקראו לו דני. הפציעה של דני ואחי חיים הייתה הכי חמורה. עד שחלצו אותםהם פחדו לזוז כדי שלא יפלו בשבי . הם חולצו עם מסוק לבית החולים בבאר שבע.

 תמונתו של אחי חיים וקטע מהעיתון בו מסופר על הפציעה

האירוע היה קשה , אחד החיילים שהיו בטנק עם חיים ודני, היגיע שרוף ומותו נקבע מיד. לצערנו, אחרי חודש בבית החולים גם מפקד הטנק דני, נפטר ולא הצליח להחזיק מעמד. מאירוע קשה זה רק אחי חיים נישאר בחיים.לספר מה קרה שם. 

חיים עבר דרך ארוכה של טיפולים קשים, עשו לו אמבטיות של מלח והצעקות של המטופלים נשמעו בכול בית החולים. רק שנה אחרי שהיה בבית החולים הרופאים קראו למשפחה ואמרו לנו לזכור תאריך חדש שהיום הזהאחי יצא מכלל סכנה. השיקום שלו נמשך שנים רבות. 

 תשע"ד 2014