מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מילואים בלבנון

סבא מאיר אסולין והנכד שחר אורשטיין
הילד האמצעי הוא אני בגיל שמונה, בפורים
חוויה מטלטלת בלבנון

שמי מאיר אסולין. נולדתי בארץ ישראל בתאריך 5/5/55. אני גר בתל אביב, אב לשלושה ילדים וסבא לארבעה נכדים. עבדתי בתעשייה האווירית בתור מנהל עבודה של ייצור והרכבה של מכלולי מטוסים. פרשתי בשנת 2017 מהתעשייה האווירית, לאחר 40 שנות עבודה, לפנסיה מוקדמת.

בשנת 1985 שהה צה"ל בדרום לבנון, ב"רצועת הביטחון"- שטח שהפריד בין יישובי גבול הצפון לבין איומים מלבנון. זאת, לאחר הכניסה ללבנון שהתרחשה במלחמת לבנון הראשונה. צה"ל נדרש להיכנס ללבנון בעקבות ירי מדרום לבנון לישראל, ממנו נפצעו אנשים. המטרה של צה"ל הייתה למגר את תופעת הירי הזו ולהשיג שקט בגבולה הצפוני של ישראל עם לבנון.

בשנה זו אני נקראתי לשירות מילואים. הייתי בן 30, נשוי עם שלושה ילדים קטנים. הוצבתי בבסיס האם בצידון. צידון היא העיר השלישית בגודלה בלבנון והיא שוכנת לחוף הים התיכון.

תמונה 1
מפת דרום לבנון

בכדי להגיע לבסיס היה נדרש לעבור באזורים עוינים, בהם הסתובבו אנשים חמושים שהיה קשה לזהות את שייכותם. כלומר, לא ידענו אם הם עוינים, המבקשים לפגוע בחיילי צה"ל, או שאינם עוינים. תפקידי היה נהג.

בתקופה זו היה מאוד קשה לתקשר בין החזית לעורף. מאחר ולא היו טלפונים סלולריים ולא הייתה אפשרות להתקשר עצמאית מלבנון, היינו מתקשרים אך ורק באמצעות ניידת תקשורת שהייתה מגיעה לעיתים. מכיוון שהניידת לא הייתה מגיעה באופן קבוע, רק מי שהתמזל מזלו והיה נמצא בסביבתה של ניידת התקשורת – היה מצליח למסור הודעה למשפחתו אודות מצבו. אני לפעמים הצלחתי ולפעמים לא.

באחד הימים נשלחנו, שני רכבים אשר בהם הועמס ציוד אספקה שהיה מיועד לבסיס אחר שנמצא גם בתוך לבנון. בכל רכב היה נהג ומלווה. ההנחיה הייתה לנסוע במסלול מסוים, אשר נחשב לבטוח יותר ממסלולים אחרים שבהם הסתובבו מחבלים ומטרתם הייתה לפגע בחיילי צה"ל. הגענו לבסיס ולאחר שסיימנו לפרוק את כל הציוד, יצאנו בדרכנו חזרה לבסיס צידון.

בדרך חזרה, הנהג של הרכב השני רצה לקצר את הדרך ולנסוע במסלול אחר. ניסיתי לשכנע אותו לנסוע במסלול שנקבע, אך לא הצלחתי. הוא נסע ואני לא הצטרפתי. קבענו להיפגש בצומת מסוים ומשם לחזור ביחד לבסיס. הגעתי לצומת והמתנתי, אך הוא לא הגיע במשך זמן רב.

כשהאיחור היה מוגזם, נסעתי לבסיס והודעתי על מה שקרה. לאחר מכן, יצאו חיילים לחפש אותו במסלול שבו אמור היה לנסוע, ומצאו את הרכב מנוקב בכדורים והחיילים נורו.

הייתה זו חוויה קשה עבורי, ותקופה מסוימת לאחר המקרה הייתי בטיפול במסגרת צבאית כי הייתי נתון למחשבות וחרדות עם קושי להירדם. הפרופיל הצבאי שלי הורד מ-97 ל-45 לשנים אחדות. באותה תקופה הייתי צעיר בן 30 עם שלושה ילדים קטנים שלא ידעו ולא שותפו במה שקרה. רק אשתי ידעה ועזרה לי להתמודד עם המקרה.

בסופו של דבר צה"ל נשאר בלבנון עד שנת 2000, כ-15 שנה, עד יציאתו כאשר אהוד ברק היה ראש ממשלה.

שתי אצבעות מצידון

הזוית האישית

מאיר: כשנמצאים במקום עוין ולא מוכר, כדאי ורצוי להקשיב להוראות מקצועיות של בעלי ניסיון כי לא תמיד אנו מודעים לסכנות שיש בקיצורי דרך.

שחר: למדתי שתמיד כדאי להישמע להוראות מבעלי ניסיון, בעיקר כאשר לא מכירים את המקום ולא לנסות לקצר את הדרך בדרכים שעלולות להיות מסוכנות. למדתי על סבא שלי שהוא יודע לפעול בחכמה ולא לוקח החלטות פזיזות.

מילון

"רצועת הביטחון"
שטח שהפריד בין יישובי גבול הצפון לבין איומים מלבנון

ציטוטים

”"אל יתהלל חוגר כמפתח"“

הקשר הרב דורי