מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מילדות לבגרות

סבתא רחל ונכדתה רבקי
סבתא רחל בילדותה
האירוע הכי משמח בסיום התיכון היה לקבל את תעודת הבגרות.

שמי רחל אוחנונה ואני סבתא של רבקי עבאדה,

נולדתי בחיפה בשנת 1958. אני הצעירה במשפחה, משפחת בן עטר. למרות  היותי הצעירה, כיבדו את דעתי. תמיד הייתה לי תחושה של אחריות, ותמיד הייתה לי הרגשה של גדולה. לא קיבלתי אף פעם יחס שונה משאר אחיי. אנחנו חמישה ילדים במשפחה: שני בנים – האח הבכור, דוד, גר בארצות הברית והאח השני, משה, הוא בן תורה. שלוש בנות – אחת, שאני אוהבת אותה ואני קשורה אליה מאוד. עוד אחות, שנה מעליי, היא גרה בחיפה ואני בקשר אתה, והשלישית זאת אני.

גדלתי בחיפה, האירועים  שזכורים לי במיוחד, קשורים לחוויות סביב החגים. אימא שלי הייתה אז מכינה  ומבשלת תבשילים מיוחדים, ואני הייתי שותפה פעילה בכל ההכנות ועוזרת המון. לאחר ההכנות המרובות, היו מגיעים אלינו הרבה אורחים, במיוחד, לחגוג אתנו את חג הפסח. והרגע המרגש ביותר בשנה היה, כשאימא שלי הגישה לנו את הבגדים החדשים לכבוד חג הפסח.

בבית שלנו היו שלושה חדרים: חדר בנים, חדר בנות, וחדר הורים. מרפסת גדולה, סלון יפה, בית מטופח ויפה בבניין.  ליד הבית שלנו היה לנו בית כנסת ספרדי, ששם היינו מתפללות.

חפץ, שזכור לי מהילדות, היא תמונה מכסף טהור עם הענף המשפחתי שלנו, התמונה הזאת עברה אלינו בירושה מדור לדור עד לרבי חיים בן עטר,  אני זוכרת את אימא  עומדת תמיד  ליד התמונה ומתפללת. לצערי, כיום התמונה לא אצלי אלא אצל אחותי.

בילדותי אהבתי מאוד לצייר, לשיר ולהציג, תמיד הייתי בתפקידים הראשיים. איני זוכרת באיזה גן ילדים למדתי, אבל בבית הספר למדתי ב"בית יעקב" בחיפה. שם למדתי עד כיתה ח'. המורות שלנו ברובן, היו ניצולות שואה, שהרבו לספר לנו את מה שהיה שם. בכיתה ט' עברתי ללמוד באולפנה בחיפה שאיני יודעת את שמה. למדתי שם ארבע שנים. שם רכשתי הרבה ערכים, חברה והרבה ידע שלא הכרתי קודם. האירוע הכי משמח בסיום התיכון היה לקבל את תעודת הבגרות.

באותה תקופה ארע לי גם אירוע מאוד עצוב, כשדודתי נפטרה.

מקום עבודתי הראשון היה בבית שאן, בית ספר לחינוך מיוחד כולו מכיתה א' עד כיתה י"ב. הייתי יועצת. לא בחרתי להיות יועצת מרצון רציתי עבודה סוציאלית, אבל לא הייתה אפשרות כזו במכללה, לכן הלכתי על זה. אני נהנית מעבודתי כיועצת. אם לא הייתי אוהבת את המקצוע, לא הייתי נשארת בתפקיד הזה עד גיל 63. במקצוע הזה אני עובדת כבר 43 שנים.

אצלנו חוגגים חגים בחיק המשפחה עם הילדים והנכדים בשמחה רבה. החגים האוהבים עלי הם חנוכה ופורים: חנוכה, זה החג שלי, בו אני חוגגת יומולדת. בחג הזה אני אוהבת את הביתיות המשפחתית בהדלקת הנרות ובמבצעים! בפורים, אני אוהבת את השמחה והעליזות שהחג משרה.

האירועים הכי מרגשים, שהיו לי בחיי היו החתונות של ילדי, ימי הולדת של נכדים, ובמיוחד הולדת  הנכדה הראשונה, בת מצווה של נכדה או בר מצווה של נכד.

הקמת המשפחה

התחתנתי בשנת 1981. הייתי אז בת 21, החתונה הייתה בישיבת שלעבים. תמונות מהחתונה יש עדיין. נולדו לי שמונה ילדים, בלי עין הרע, שמותם: דודו, שולי, אבישג, יוסי, אסנת, שמואל, מנדי ורבקה.

יש לי ארבעה בנים וארבע בנות, כמעט 40 נכדים, הילדים והנכדים מגיעים בעיקר בשבתות. בעבר הם היו מבקרים יותר במהלך השבוע. היום אני משתדלת לבקר אצלם יותר במהלך ימות השבוע אחרי הצהריים, אחרי העבודה.

העיסוק הראשי שלי הוא להיות: אימא ורעיה. אני גם יועצת בבית ספר, מדריכת יועצות. הייעוץ אינו המקצוע בו בחרתי מרצון, כפי שסיפרתי, הייתי רוצה ללמוד בעתיד רפואה אלטרנטיבית וציור.

חשוב ללמוד בחיים כדי להצליח,  חשוב להוציא תעודת בגרות, כי בלי התעודה, תהיי אולי מנקה.

תמונה 1

הזוית האישית

רבקי עבאדה: נהניתי מאוד לשמוע סיפורים וחוויות מילדותה ונערותה, התגלו לי המון דברים חדשים על סבתא שלי. הסבתא: נהניתי מהעלאת הזיכרונות הנעימים, שמרחיבים לי את הלב.

מילון

רבי חיים בן עטר
רבי חיים בן עֲטַר היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" – פירושו על התורה. את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי רבי חיים בן עטר במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו.

רפואה אלטרנטיבית
המונח רפואה אלטרנטיבית הוא כינוי לקשת רחבה של טיפולים נפשיים גופניים ותזונתים פסאודו-מדעיים. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית ומגיעים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית מקובלת[.

ציטוטים

”חשוב ללמוד בחיים כדי להצליח, חשוב להוציא תעודת בגרות, כי בלי התעודה, תהיי אולי מנקה.“

הקשר הרב דורי