מאגר סיפורי מורשת

אודות שמי

שמי פנינה שטרמן, קראו לי פנינה על שם סבתי מצד אבי. הכינוי שלי כיום הוא "מויש". שטרמן הוא שם המשפחה שלי לאחר נישואיי. שינוי שם המשפחה היה מקובל עליי. שם נעוריי המקורי היה "טולידאנו" על שם עיר בספרד בשם טולדו, משם הגיעה משפחתי.

ילדות

נולדתי בישראל בשנת 1950 בתאריך 6.8 בעיר טבריה. כל ילדותי גדלתי ליד הכנרת, וזה היה כיף גדול, מכיוון שלמדתי לשחות בגיל צעיר. ביום הולדתי כל שנה היה כיף חיים כי הזמנו את כל החברים לביתנו וכולם חגגו איתי את יום ההולדת. אני הבת הבכורה במשפחתי, והייתה לי אחריות גדולה על הכתפיים. לא קיבלתי מהוריי יחס שונה מאשר אחותי, יש לי אחות בשם אתי, היא צעירה ממני בשלוש שנים. הייתי חברה טובה שלה, בעצם זה כך עד היום. כבת בכורה עזרתי מאד בכל עבודות הבית כמו: ניקיון, קניות, בישול וכביסה. בקיץ בחום הכבד בטבריה נהגנו לישון במרפסת כדי לנשום אוויר יותר רענן, ואז גם שמרתי על אחותי במהלך הלילה.

גרתי בטבריה בשכונה הקרובה לכנרת. שיחקתי עם חבריי ואחותי בשכונה במשחקי ילדות כמו: מחבואים, קלאס, מחניים וחמש אבנים. מחבואים, קלאס ומחניים שיחקנו בשכונה, חמש אבנים שיחקנו בבית. בביתי היו שלושה חדרים גדולים, ביתי היה מצופה מבחוץ באבן ירושלמית לבנה. במשפחתי היו ארבע נפשות עד גיל עשר. אחר כך היינו רק שלוש נפשות. ליד ביתי היה בית החייל העירוני.

חגגנו את החגים במשפחתנו, עם אוכל טעים שאמי הכינה. החג החביב עליי ביותר היה פסח, מכיוון שאני אוהבת את האווירה של החג, וכמובן את המאכלים. במשפחתי היה מנהג, לפזר פיסות של לחם בכל חלקי הבית, ויום לפני ליל הסדר היינו אוספים את פיסות הלחם ומבעירים אותם, זה היה מנהג של שריפת החמץ. בפורים היה מנהג לחלק משלוחי מנות של עוגיות מסוגים שונים, אותם אפתה אמי לקראת החג.

באותם ימים, תחביביי היו האזנה למוזיקה ושחייה בכנרת. בילדותי אהבתי לאכול מאכלים טעימים שאמי בישלה לנו. כגון: עלי גפן ממולאים, כרוב ממולא ודגי מושט (אמנון) מהכנרת. שיר ילדות שאני זוכרת היטב היה "עגלה עם סוסה", אותו אמי נהגה לשיר לי. בתקופת לימודי התיכון אהבתי מאוד להקשיב למוזיקה של הזמר קליף ריצ'ארד וגם שירים של להקת החיפושיות. כמו כן, אהבתי להקשיב לשירים של להקת הגשש החיוור.

לימודים בילדותי

למדתי בבית ספר יסודי על שם "ארליך". אני זוכרת שהמנהל היה עומד בחצר בבית הספר ועושה בכל בוקר תרגילי התעמלות יחד עם כל התלמידים. יותר מאוחר למדתי בבית הספר "התיכון הגליל", שם למדתי במגמה הומנית. כל בוקר צעדתי אל בית הספר עם חברותיי. במהלך שנות לימודיי בתיכון, הצטרפתי לתנועת נוער "הצופים". זכורות לי חוויות יפות מהתקופה הזו וכן טיולים במסגרת התנועה.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי, משה, כשעבדנו יחד ברשות השידור, אז הוא היה אחד העובדים. בשנת 1974 התחתנו, אז הייתי בת עשרים וארבע. חתונתנו נערכה בבית הכנסת של האוניברסיטה בירושלים, בגבעת רם. בשנת 1975 נולדה בתנו הבכורה, עינת. בשנת 1978 נולדה בתנו השניה, אורית (אימא של ארז). בשנת 1986 נולד בננו הצעיר, אבירם.

אנחנו, בעלי ואני, אוהבים מאוד לטייל בארץ וגם בחו"ל. ביקרנו במקומות רבים, כמו אירופה, אמריקה, אוסטרליה, ואפריקה. טיולים אלו היו למטרת נופש, וכן למדנו והכרנו מקומות מעניינים.

משפחתנו משפחה מלוכדת, שומרים על קשרים חמים וחוגגים את החגים ביחד, כמו גם את ימי ההולדת, לעיתים יוצאים לטיולים ופיקניקים בשטח.

לימודים ועיסוקים בבגרותי

מקום העבודה הראשון שלי היה ברשות השידור, בערוץ 1. מקצוע זה נרכש בארץ, הייתי שם ספרנית בספריית סרטים. מאד נהניתי מן העבודה, עבדתי שם בכל תקופת לימודיי באוניברסיטה. בחרתי במקצוע זה מכיוון שהיה מאוד מעניין. לאחר סיום לימודיי, עזבתי את רשות השידור ועברתי למשרד החינוך.

במשך 36 שנים לימדתי בחטיבות ביניים, במקצועות ערבית, לשון, עברית וחינוך כיתה. בחרתי במקצוע הזה מכיוון שאני אוהבת מאוד ילדים, וכמו כן אוהבת מאוד ללמד. העיסוק הראשי שלי היה הוראה. השכלתי הייתה תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהייתי צעירה, חשבתי שאני אהיה מורה. הלימודים בחיים מאוד חשובים מניסיוני, והם מקדמים אותך למקום שבו אתה רוצה לעבוד.

מנהגים היום

אני עוסקת הרבה בהוראת ערבית, אני מבשלת הרבה לבעלי ולי וגם לילדים והנכדים. אני מבשלת: פופים (עלי גפן) קציצות, דגי מושטים, מאפים ממולאים בפטריות ומנגולד ועוד.

עלי גפן מעשה ידיי

כמו כן, אני קוראת ספרים ונוסעת לטייל בישראל ובעולם. הטיולים שלנו לחו"ל היו לאנגליה, צרפת, איטליה, עברנו במסלולים רגליים וכן מסלולים ברכב, ביקרנו במקומות נפלאים, נופים מרהיבים וכן בערים מעניינות, במוזיאונים מפורסמים ולמדנו הרבה מאוד מכך.

באחד מטיוליי

ברצוני לספר על ספרים מעניינים, ממש מרתקים שקראתי לאחרונה. הראשון: "מאחורי כל זה" – סיפור על שני אנשים שנפגשו בשביל ישראל והפכו לחברים במהלך הצעידה. הספר השני: "האיש בחליפת עור הנמר הלבנה" – סיפור על יהדות מצרים. הספר השלישי: "המנהרה" – מספר את סיפורו של אדם מבוגר החולה במחלת אלצהיימר, במהלכה איבד את זכרונו והקשיים בהתמודדות עם המחלה.

סיפור מיוחד שקרה במשפחתנו

לפני כ- 12 שנה, השתתפתי בהרצאה מיוחדת במסגרת בית הספר בו לימדתי, בנושא חיל האוויר. המרצה הוא אבא של תלמידי. בהרצאה השתתפה גם אשתו (אורנה) ואביה. לאחר ההרצאה נשארנו המורות, המרצה ומשפחתו לשוחח. אבא של אורנה שוחח עם המורות וגם איתי. במהלך השיחה שאלתי אותו: "מאיפה הוא בא?" והוא אמר לי שהוא יליד טבריה. שאלתי אותו: "לאיזה משפחה הוא שייך?" והוא ענה לי למשפחת טולידאנו. לאחר מכן, עניתי בפליאה שגם אני שייכת למשפחת טולידאנו. מיד הבנתי שהאיש הזה הוא במשפחתי, ואכן הסתבר שהוא דודי אחי אבי  (מכיוון שהקשר עם אבי נותק עוד בהיותי ילדה, לא היה לי קשר עם האיש הזה).

מאז נוצרו קשרים מקסימים בינינו, והיה קשר רציף עם כל משפחתנו והדוד. לצערנו, הוא נפטר לפני כחודשיים, בגיל 95, אבל מאד שמחנו שהיה קשר בשנים האחרונות עם הדוד יצחק.

חפץ משמעותי

יש לי חפץ היקר מאוד לליבי, עפרונות מיוחדים שסבי נהג לכתוב בהם ולאייר בולים מיוחדים. על בולים אלו, צייר ציורים מנופי טבריה והכנרת.

העפרונות של סבי

הזוית האישית

ארז הנכד המתעד: סבתא, נהניתי מאוד להשתתף איתך בתוכנית ולהיפגש איתך כל שבוע. למדתי המון דברים חדשים. מאחל לנו שנזכה לבלות עוד ביחד. אוהב, נכדך ארז.