מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בשנת 1955 וגרתי בת"א. כשהייתי קטנה בגיל 4 אימא שלי נפטרה ועברתי לשתי משפחות אומנות. בגיל 9 בשנת 1963 אבי התחתן עם אישה שהיה לה בן שהיה גדול ממני ב- 10 שנים ועברתי לגור איתם בבת ים. ילדותי לא הייתה סוגה בשושנים כי כידוע לכם לא קל לעבור ממשפחה למשפחה. כמובן שהיו הרבה אפליות אבל למדתי לחיות עם זה. לעומת זאת בשכונה הייתה לי ילדות נפלאה. גרנו בשכונת רמת יוסף בבת-ים.

המשחקים שלנו

היו בשכונה שיחקנו בהמון משחקי חברה לעומתכם ילדים מכיוון שאתם רוב הזמן נמצאים ליד המחשב, הטאבלט והטלפון .שיחקנו בלגנוב דגלים של כל קבוצה בנוער העובד, אולר שכובש אדמות,5 אבנים, קלאס, מכשולי מים- קושרים חוט לשתי קופסאות פח וכשהיו עוברים זוגות צעירים היו נתקלים בחוט והיו נשפכים המים עליהם. בתור ילדה קטנה למדתי בבית הספר "התחיה" ממלכתי ז' בבת- ים. הייתי שובבה ביותר ועשיתי תעלולים איומים ונוראים, כמו למרוח שמן על הלוח כדי שהמורים לא יוכלו לכתוב, זרקתי פצצות סירחון לכיתה עם הבנים, אולם התלמידים מעולם לא גילו מי עשה זאת וכולם קיבלו עונש קולקטיבי… הרגשתי עם זה מאוד רע שכולם נענשו בגללי.

בגיל 11 כתבתי שני ספרי ילדים ושני שירי ילדים. לא הוצאתי אותם לאור מכיוון שהיה צריך לבקש אישור ממנהל בית הספר וגם ההוצאות היו כל כך גדולות כך שלא יכולנו להוציא אותם לאור.

שרות צבאי

בגיל 18 התגייסתי לצבא. הייתי בחייל קשר במורס והצטיינתי ולכן נתנו לי לעבוד על שני מכשירים וזה לא היה קל. בזמן מלחמת יום כיפורים, משה דיין ושאר הגדולים עמדו אחריי לאסוף ממני את הדפים שכתבתי ומאוד התרגשתי כשמשה דיין ליטף את ראשי ונתן לי מחמאה על המהירות בה הגשתי לו את דברי החיילים בשטח.

המשפחה שלי

בגיל 18 הכרתי את בעלי שגם הוא היה איתי בקריה. אדם מיוחד במינו, בעל לב זהב שאם הייתי צריכה להינשא שוב הייתי נישאת לאותו אחד. בגיל 21  נולד לי בני הבכור ירון ושנתיים לאחר מכן נולד עמית בני השני. ילדים לתפארת ואני מאוד גאה בהם. היה לי חלום גדול שתהיה לי בת אבל לצערי לאחר מס' הפלות הפסקתי לנסות.

הבנים גדלו ונישאו והחלום שלי התגשם. קיבלתי חמש נכדות מדהימות שביניהן שתי תאומות והשמחה כפולה. עבורנו הן כל חיינו ויש להן סבא מהמהם שרק בסרטים רואים דברים כאלה… אין הורה שישווה לו… אלו הם חיינו עד עתה מלאי סיפוק ואושר ומשפחה חמה ואוהבת.

השליחות

בשנת 1978 היינו בשליחות בלונדון ושם בניי נולדו בהפרש של שנתיים. היה קשה מאוד עם חיתולי בד, שני תינוקות ובלי עזרה של אף אחד. היינו בשליחות מטעם המדינה 4 שנים בלונדון ולאחר מכן 4 שנים בפריס שזו הייתה התקופה היפה בחיינו.

העיר שלי בת-ים

רציתי לספר לכם קצת על בת ים מאז הגעתי בגיל 9. בזמננו לא היו כל הדברים שיש לכם היום חמודים שלי אבל הילדות שלנו הייתה כפית במיוחד .. דבר אחד לא השתנה וזה הים… אלא שהחולות כבר לא אותם חולות. נבנו בתים, אזורי תעשייה, קניונים וחנויות עד אין ספור. בעבר לא היו טלפון, רדיו, טלוויזיה ופלאפון ולכן רוב ילדותינו שיחקנו בשכונה. כשכבר הייתה טלוויזיה היא הייתה בשחור לבן.היו חיתולי בד ולא טיטולים.

הזוית האישית

מירי גל: "בת ים שלנו כיום יפייפיה ואנו מאוד גאים בה ושמחים להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, תכנית הקשר והתיעוד הנפלאה הזו ולעבוד עם ילדים מקסימים וחכמים כמותכם. זהו עונג אמיתי…!!!