מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מילדות ועד לבגרות

סבא רפאל ושקד הנכדה .
אני ואחותי
ילדותי בגרותי וזקנתי

שמי רפאל חלפון. נולדתי במחנה מעבר שובקי בשנת 1952 (כיום שכונת יד התשעה) שבהרצליה ושם אני חי עד היום. במקצועי אני חשמלאי ואב בית.

אחותי מחטופי תימן והבלקן 

כשאמי ג'וליה הגיעה לארץ בשנת 48'/49' הייתה לי אחות בכורה שקראו לה רחל וכשהיא הייתה כבת שנה בערך, היא הצטננה ואושפזה בבית החולים. אמי נשארה איתה כל היום ובערב האחיות אילצו אותה לעזוב ולחזור למחרת בבוקר. כשחזרה אמי לבית החולים בבוקר, לא מצאה את אחותי. היא הלכה לשאול את האחיות איפה היא והן ענו לה שהילדה מתה וקברו אותה, לכן היא לא יכולה לראות אותה. אמי התחילה לצעוק ולבכות והאחיות אמרו לה שהיא יכולה ללכת לחדר ילדים ולבחור לה איזה ילד שהיא רוצה. אמי סירבה. הן ניסו לנחמה והוסיפו ואמרו שהיא עוד צעירה ותביא עוד ילדים, ואמי לא התנחמה כלל.

לאחר שנים נולדתי אני וגדלתי והתחתנתי עם אשתי ששמה הוא גם רחל, כמו אחותי. בשלב יותר מאוחר בחיי התחילו להגיע מכתבים לבחירות, מס הכנסה, ביטוח לאומי, כרטיס תושב ותיק ועוד, על שם רחל חלפון. בבדיקה של מספרי הזהות ראינו שהם היו שונים והבנו שלא מדובר באשתי, אלא באחותי הבכורה רחל. תמיד אתה תוהה איפה היא עכשיו?

אני ואחותי

תמונה 1

הסיפור שלי

נולדתי במחנה מעבר שובקי (על שם שבט שובקי שנטש את האזור), כיום שכונת יד התשעה (יד התשעה על שם 9 יהודים מבצרה, עיראק שהואשמו בריגול לטובת ישראל והוצאו להורג). גרנו בצריפונים ללא חשמל וחייתי שם עד גיל 8. ילדות הדור שלנו הינה ילדות מסובכת – נולדנו בתקופת הצנע, לא היה הרבה מזון בכלל, ומזונות מיוחדים בפרט: ביצים, שמן, סוכר ועוד… מוצרים אלה היו נמכרים רק בשוק השחור. לא היו לנו צעצועים מלבד למשחקי חברה שהיו לרוב, ולכן היינו בונים צעצועים בעצמנו. לדוגמה, בנינו סקייטבורד מארגז וארבעה גלגלים עם מעין הגה שהכנו.

בחג פורים

תמונה 2
תמונה 3

הייתי עושה שיעורי בית עם מנורת נפט שהייתה על השולחן ומאירה את כל הבית. היה לי פטיפון עם מנואלה- הייתי מותח את המנואלה ושם את התקליט של הזמר ג'ו עמר: שיר השיכור. הייתי מניח את המחט על התקליט ואז הייתי שומע מוזיקה. כאשר שמעתי זיוף אז הייתי מותח את המנואלה עוד הפעם. היה לי רדיו עם בטריה של מכונית והיינו שומעים חדשות ושירים. היום בבגרותנו, יש טלפון, מחשב וחדר אישי לכל ילד, בגלל הפער הזה קשה לנו (המבוגרים) להשתלב.

עם התבגרותי התגייסתי לצה"ל. שירתי בבסיס חיל האוויר בסיני (רפידים) ממנו יצאו גיחות לתעלת סואץ ולהפצצות עומק במצרים במהלך מלחמת ההתשה.

מתקופת מלחמת יום הכיפורים

תמונה 4

ביום כיפור שנת 1973 נשארנו בבסיס עבור כוננות ובבוקר, הודיעו שהמלחמה תתחיל בשעה 13:00. בדיוק ב-13:00 החלה אזעקה עולה ויורדת. לפתע הגיעו מטוסים מצריים לבסיס שלנו בהפתעה והפציצו את שדה התעופה בפצצות מצנח והשעיה. לאחר מכן, השתחררו הפצצות מהמצנח והתפוצצו. במסלול היו המון אבנים וחשבנו שהמסלול מושבת. למזלנו כל הפצצות נפלו בצידי המסלול ולא במסלול. בזריזות כל חיילי הבסיס פינו את כל מה שהיה על המסלול עם מטאטים וטרקטורים ולאחר הניקיון, מטוסים נחתו בבסיסינו עם חיילי מילואים ופינינו כל אחד לבסיסו. כך מטוסי התובלה יכלו לנחות בבסיסינו ולהנחית עוד אנשי מילואים וציוד, ובזכות זה ניצחנו במלחמה.

השיר בו בחרתי ג'ו עמר – שיר השיכור

הזוית האישית

רפאל חלפון: שמחתי על ההזדמנות ללמד את נכדתי איך חייתי בילדותי. המסר שלי הוא להסתפק ולהיות שמחים במה שיש לכם וגם פחות לקטר.

שקד: למדתי שסבא שלי עבר הרבה וזה לא כמו היום שהכול קל לנו ובלחיצת כפתור הכול כמעט מסתדר, אז היו צריכים להתאמץ מאוד בשביל זה.

מילון

מנואלה
ידית המשמשת להנעה סיבובית של מכשיר או של מכונה.

ציטוטים

”" אם תרצו אין זו אגדה " “

הקשר הרב דורי