מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בעיר תל אביב אחות אחת מחמש אחיות ואח .שנות ילדותי עבורו מהגן לבית הספר.

הסביבה הקרובה שהכרתי הייתה של בניינים וכבישים. עיר שהיום נודעת כעיר ללא הפסקה בשנות החמישים והשישים היו בה מעט מכוניות, מעט מכל דבר. לא היו מסעדות או בתי קפה הרחוב הראשי המפורסם היה רחוב דיזינגוף מבחינתי, ששם היינו הולכים הילדים לראות חנויות ולא היו הרבה.

הייתה שדרה אחת בקרבת הבית- שדרות רוטשילד שם היינו מתאספים כל יום שישי אחר הצהרים לרקוד ולהתאסף ובעיקר להיפגש שם לפני ימי הולדת. היה קולנוע שדרות ששם היינו רואים סרטים היה אולם תאטרון אחד אוהל שם ששם היו מופעים ובית הספר העממי אחד העם.

שנות הילדות והנעורים עברו בין הבית לבי"ס. אחר הצהרים מבחינתי בעיקר ה"ספריה" עוד לא הספקתי לקחת ספר ומיד כבר למחרת לקחתי אחר. קראתי בילדותי את ספרי ה"שואה" שהשאירו בי חותם חזק עד היום בעקבות הספרים אינני טסה לגרמניה.

בסוף ילדותי, לקראת כתה ח' בגיל 14, היה מקובל להתנדב "במגן דוד אדום" מאד אהבתי את התחום הזה. היינו נפגשים הרבה חברים- זו הייתה חוויה. 

כמובן השתתפתי גם ב"צופים", "צופי קשישים" ששם היינו גאים במדים ובפעילויות שעשינו, הטיולים שטיילנו ברחבי הארץ. שוחחנו בעיקר בנושאי הקמת המדינה. היו לנו חברויות גם מבית הספר וגם מהבית מהסביבה הקרובה.

אוספים אוספים

היינו  אוספים אוספים: החל מאוסף בולים, אוסף של פרחים בספרים, אוסף עטיפות של מסטיקים שבהם היו צילומי שחקני כדורגל. היו לנו "פרסים" שהיינו שמים באלבומים ואוסף של מפיות. זה היה אז ה"גוגל" של היום. (בחבילות המרגרינה שקנינו היו מצרפים דפים צבעונים על מדינות כולל מפה ורקע). נהגנו לשחק במגוון משחקים כמו: קלאס, קפיצה על חבל ועוד- אז עוד אפשר היה לשחק בשבתות גם על הכביש. 

 שירות צבאי – מלחמת ששת הימים

אז הגיע הרגע שצריך היה להתגייס לצבא – עברתי תקופה של טירונות ואחר כך עברתי לחיל האוויר בחודש מאי 1967 ואז ב- 6 ליוני התחילה מלחמת ששת הימים.

התחלתי בבסיס שדה דב בתל-אביב. משם לבסיס תל נוף ומשם העבירו אותנו במשאיות לבסיס שנמצא באל עריש היום בשליטת מצרים… הייתי בין מקימי הבסיס המזכירה של מפקד הבסיס .שרות של שנה .רחוק מהבית רחוק מכל ציוויליזציה. החלטתי שבמקום להשתחרר אחרי סיום שרות רגיל, החלטתי לשרת בצבא בשרות של "קבע" לבסיס הקריה מודיעין של חיל האוויר.

הכרתי את בעלי אב וסבא לילדי ולנכדי שהכרתי אותו באל עריש בה שירתנו יחד. התחתנו בשנת 1969 נולדו לנו 3 ילדים:כולם התחתנו והביאו לנו שבעה נכדים.חגית- היום רואת- חשבון "באינטל" ואם לתאומים ליאור ורון.עמית- איש "הייטק" שמתגורר בארצות הברית ואב לירדן, עופרי ובר.  אריק- מהנדס ואב לאלמה ואדם.

עם חתונתי השתחררתי מהצבא ועבדתי במשרד עורכי דין בין גידול הילדים.מאחר ומשה בעלי היה בצבא קבע עד יום יציאתו לפנסיה בדרגת אל"מ הצבא תמיד היה העיקר בביתנו. כל החברים שלנו מאז ימי הצבא ועד היום חברים כבר כ- 50 שנה.

בין עבודה, עשייה וגידול הילדים ביתנו תמיד היה פתוח לאירועים של פגישות ימי הולדת  חגגנו את כל החגים ביחד עם כל המשפחה הקרובה והרחוקה.

בין לבין חליתי במחלה קשה בהיותי אם צעירה. מאז ועד היום אני מתמודדת וממשיכה הלאה. בין ניתוח אחד למשנהו- ביקורים בחו"ל לביקורי ילדים ובארץ. למידה ללא הפסקה קורסים בתחומים שונים ועזרה בגידול הנכדים. טיולים בארץ וטיולים בחו"ל.

עוד הספקתי תוך כדי להתנדב  תשע שנים בחדר לידה ששם גם מאד נהניתי מהעשייה. עם יציאתו של בעלי לפנסיה מעבודה אחרי הצבא יצאנו שנינו לקורסים להעשרה. לטיולים בארץ ובחו"ל ולעזרה עם הנכדים.

בשנת 1988 חל מהפך בחיינו עם כניסתה של עדי לביתנו, ילדה מברזיל שאומצה על ידי בת דוד של בעלי ונפטרה ממחלה ומאז אימצנו אותה לחיקנו, גידלנו אותה והיום היא אם חד הורית בת 27. אחות נוספת לשלושת ילדינו. והיא כבר אם לבן בן שנה, נכדנו השמיני.

סרטון תמונות- בקישור.

 העשרה

רחוב דיזינגוף: "רחוב דיזנגוף הוא רחוב מרכזי בתל אביב שנקרא על שמו של מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון.הרחוב היה אחד הרחובות המרכזיים והחשובים ביותר בתל אביב עד שנות ה-80 והיה בעל תפקיד חשוב בהתפתחות העיר. הרחוב התפתח כציר תחבורה חשוב המקשר בין מרכז תל אביב ההיסטורי ולבין נמל תל אביב". ויקיפדיה

 תשע"ו