מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל שמעונוב, אני לומד בבית ספר מקיף ח', במסגרת תוכנית "הקשר הרב דורי", ראיינתי את חמה של המורה שלי לעברית דב מנזגורסקי.

דב מספר

פרטים אישיים

שמי דב מנזגורסקי, נולדתי בתאריך 14/5/1952 בישראל בבית חולים מאיר, בעיר כפר סבא. נקראתי על שם סבא שלי. לאמי קראו מרים ולאבי קראו ברוך. אמי נולדה בפולין ואבי נולד בגרמניה. אמי עלתה מפולין לבד בעליית הנוער, ההורים והאחים של אמי היו במלחמת העולם הראשונה והשנייה וכולם שם נרצחו. היא הצליחה לבדה לעלות לישראל בעליית הנוער בשנת 1936.

ילדותי בשכונת אריה ברעננה

גדלתי בשכונת אריה ברעננה בדירת קרקע. אבא שלי עבד במוסד דתי שנקרא כפר בתיה ברעננה הוא היה מדעני-חקלאי ואימא שלי לא עבדה היא הייתה עקרת בית. אבא שלי דאג לפרנסה ואמי דאגה לדברים בבית, לחינוך שלנו, שלא יחסר לנו שום דבר. הייתי הולך לחברים משחק איתם מכין איתם שיעורי בית, הולכים למרכז העיר ומבלים. החיים היו פשוטים אבל טובים, היינו חמש נפשות בבית של שני חדרים, ישנו במיטת קומתיים מברזל. הסלון היה הופך בלילה לחדר השינה של ההורים. למרות שהדירה הייתה קטנה, היה לנו שטח אדמה גדול ואבי דאג לכל הירקות והפירות, את רובם הוא גידל לבד שיהיה לו לפרנסת הבית שידאג לילדים שלו, היו לנו עצי אפרסק, מישמש, תפוזים, לימונים וגויאבות. לא היה חסר כלום.

התייתמתי בגיל מאוד צעיר מאבא

אבא שלי נפטר שהייתי בן 14, אחי היה נשוי ואחותי הייתה בצבא ככה שאני הייתי לבד, זו הייתה תקופה קשה. עזרתי לאמי במה שיכולתי לעזור לה, אבל היא נתנה לי הכול, היא דאגה שאני אסיים בית ספר, היא דאגה לי שהייתי בצבא, היא דאגה לי לכל אורך הדרך היא הייתה אימא מעולה, אימא דאגנית ואימא שאין כמוה ועד היום כל יום אני מתגעגע אליה גם שהיא כבר לא בין החיים אני מתגעגע אליה.

לאחר שאבי נפטר בגיל מאוד צעיר, הוא היה בן 56 במותו, אמי לא יכלה לטפל בכל הדברים בבית, עברנו לבית עם קומות. למדתי בבית ספר יסודי ברעננה בממלכתי ב' סיימתי שמונה שנות לימוד ואז עברתי ללמוד בעוז כפר סבא שלוש שנים נוספות. היינו משחקים בדרך כלל כדורגל, אהבנו מאוד כדורגל, ללכת לקולנוע ולראות סרטים, אז (בעבר) לא היה הרבה אפשרויות  כמו היום, היום יש לנו הכול.

לחברים שלי קראו משה ועזרא הם היו חברים טובים שגם היום אחרי כל כך הרבה שנים אנחנו בקשר חברי אפילו אחרי 70 שנה שאנחנו מכירים. אהבתי ממתקים אבל הכי אהבתי את האוכל של אמא שהיא הכינה לנו בבית. אהבתי במיוחד את הארוחות של שבת שכל המשפחה הייתה מתכנסת ביחד יושבים ומדברים.

שירות צבאי

כשהייתי נער הייתי שחקן כדורגל, תקופה לא ארוכה בערך שלוש שנים עד שהתגייסתי לצבא, ובצבא לא הייתה את ההזדמנות להמשיך בגלל ששירתי רחוק מהבית. התגייסתי בשנת 1970 שירתי ברמת הגולן  בתפקיד חמש צריח- חוליה שמתקנים את הטנקים אני הייתי בצריח. אחרי שלוש שנים סיימתי את השירות הצבאי שלי.

מלחמת יום הכיפורים תפסה אותי בשירות הצבאי ואחרי שהשתחררתי התחלתי לעשות מילואים. במסגרת המילואים השתתפתי במלחמת הגליל. מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. היה לי שירות צבאי מצוין נהניתי ממה שאני עושה, מכך שאני תורם ונתתי את כולי להגנת המולדת שלנו יש לנו רק מדינה אחת. כמובן, שהיו לי גם חוויות קשות, חברים שלי נהרגו, בצורה קשה מאוד. באחת המלחמות, שני חברים שהיו איתי בצוות  איבדו את הדרך בניווט, הם נתפסו על ידי הסורים שהרגו אותם בצורה ברברית וזה מפריע לי עד היום כואב לי עד היום שהם מתו. ברגע שאתה נמצא בקבוצה עם חיילים, אתם הופכים למשפחה אחד של השני, דואגים ושומרים אחד על השני. השבעה באוקטובר, לדוגמה, מבחינתי זו טראומה גדולה. גם במקרים הכי קשים שהיו לי בצבא זה לא כמו שעשו לנו עכשיו. אונס, רצח תינוקות, חטיפות. זו התנהגות ברברית שכזו לא הייתה.

תמונה של דב בזמן ששירת בצבא בתור חמש צריח

היכרות ונישואים ובניית משפחה

הכרתי את אשתי במסיבה, יצאנו תקופה ואחרי שנה וחצי החלטנו להתחתן. התחתנו באולם בהרצליה. נולדו לנו שלושה ילדים. כאשר נולדה מירב – הבכורה, היה לנו קשה מאוד מבחינה כלכלית, ולכן החלטנו לעבור להתגורר בערד (היו אז הטבות למי שעובר להתגורר בדרום). בערד נולדו, ברוך – הבן האמצעי שלנו, שנקרא כך על שם אבי האהוב ועומר הבן הקטן. יש לנו שמונה נכדים וכל שישי הם באים לבקר אותנו ולפעמים אנחנו נוסעים ביחד לטיולים ולכל מיני מקומות בשבתות.

הכי חשוב לי שבני משפחתי יהיו בריאים, מצליחים, מאושרים זה הכי ושיהיה שלום בארץ.

תחביבים

בבוקר אני עושה הליכה, בעיקר אני אוהב לראות ספורט: כדורגל, כדורסל, אני אוהב גם לבשל, לטפל בגינה שלי יש לי גינה גדולה ופורחת. הולך לקניות, יוצא עם חברים, יוצא עם האישה לבלות וליהנות וגם פעם פעמיים בשנה אני טס מחוץ לארץ.

מקצוע ועיסוק

עבדתי 30 שנה במפעלי ים המלח. ועכשיו אני 18 שנה פנסיונר, אשתי עבדה בתור גננת כ-35 שנה חלק מהשנים היא עבדה בערד כגננת וכשעברנו דירה לנתניה היא המשיכה גם פה לעבוד כגננת, לא באמת הייתי בוחר במקצוע אחר מה שבחרתי אני מרוצה ממנו.

מסר לדור הצעיר

אני מאחל לכם שתזכו לראות הסכם שלום במדינתנו היקרה. יש לנו מדינה יפה, הכי יפה בעולם, אין לנו מדינה אחרת שיהיה לנו רק שלום וטוב ובריאות זה מה שאני מאחל לדור הצעיר ושלא יהיו לנו מלחמות יותר.

הזוית האישית

אריאל: נהניתי מאוד לראיין ולתעד את סיפורו של דב. דב הוא אדם מרתק ומעורר השראה. לפי דעתי, הוא גיבור שנלחם בעבר במלחמות שהיו לנו כדי להגן על המדינה שלנו, ואפילו שזה היה קשה והוא ראה את החברים שלו נהרגים, הוא המשיך ונלחם כדי להגן על המדינה שלנו ואפילו עכשיו הוא ממשיך לעודד אותנו, בני הדור הצעיר, ואומר שהכל יהיה טוב ועל זה מגיע לו שפו גדול.

אריאל מאחל לדב: "אני מאחל לך שהמשפחה שלך תהיה בריאה, שאתה תהיה בריא שתהיה לך זוגיות טובה ושתמשיך לאהוב את המשפחה שלך וגם שיהיה לך את כל הטוב שבעולם".

דב: "נהניתי לשמוע אותך ולעזור לך ואני מאחל לך בהצלחה אם מה שאתה מגיש ואני מקווה שתקבל ציון טוב ויפה. אני מאחל לך שתלמד טוב שתהיה תלמיד מצטיין עם ערכים טובים. שמחתי מאוד לעזור לך שתהיה לך הצלחה בכל הדרך שלך".