מאגר סיפורי מורשת

בתיה תבורי בת 82, נולדה בתאריך:24.6.1935, להורים: שמואל וולף ושרה וולדמן "יערית".

לבתיה אחות תאומה בשם רחל וולף, שנישאה ליונתן זפרן ועוד אחות שקוראים לה שרה, מאימא שנייה, שהייתה אחות של אימא של בתיה.

בתיה נולדה בנהלל, אבא שלה היה מבוני נהלל, הוא למד במחזור הראשון של בית הספר. זה היה בית ספר אזורי של היישובים בסביבה. אביה קיבל חלקת אדמה במרכז הישוב. לאחר חתונתו לשרה הוא היה הנהג של הישוב, נוטר, חבר "הגנה" ורועה צאן בעל עדר. אמה עלתה מפולין בשנת 1929. היא הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" בעיירה בפולין ששמה טוצ'ין . בתחילת הבעיות באירופה היה קיבלה "סרטיפיקט", אישור בריטי לעלייה לארץ ישראל, יחד עם אחותה גולדה.שרה הייתה בת למשפחה מרובת ילדים, הם גרו מעל בית כנסת ודאגו תמורת המגורים לניקיון הבית כנסת ולכל הפעילויות שלו. אמה למדה בבית ספר עברי והייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". היה לה תפקיד לחלק את "הסרטיפיקטים" ליהודים והיא הדריכה קבוצות נוער. עם תחילת האירועים הרעים והקשים באירופה שרה עלתה לארץ ישראל כחלוצה אידיאולוגית ועבדה בחקלאות ובבניין הארץ. היא הייתה מתלמידותיה הראשונות של חנה מייזל בנחלת יצחק.

עם המעבר לעפולה היא עבדה כאחות בבית חולים והייתה מהאחיות הראשונות שהיו בבית החולים. אביה הכיר אותה בעפולה והם התחתנו ובתיה ורחל התאומות נולדו. לאחר החתונה האם טיפלה בעזים ובכבשים והייתה חולבת אותם מדי יום. כשבתיה הייתה בת 4 לאמה נוצר פצע על היד שהזדהם בחיידק שקוראים לו "אנטרקס" – "גחלת", שזה חיידק אלים ביותר שעד היום אין לו מרפא. למרות הפצע שרה עדיין המשיכה לחלוב ותוך חמישה ימים היא נפטרה בהיותה רק בת 28 .אחרי שנת אבל אביה התחתן עם דודתה, גולדה. גולדה גידלה את בתיה ואת אחותה ואחרי שנתיים נולדה האחות השלישית שקוראים לה שרה. גולדה הייתה גם דודה של בתיה וגם אימא שלה.  אביה של בתיה היה מאוד פעיל בהגנה ופעל לשמירת השדות והגנה על היישוב בפני הפורעים הערבים.

בשנת 1942 הם עברו להתגורר במושב גיבתון. אביה המשיך להיות נהג, הוא קנה משאית ועבד במחנות של הצבא הבריטי וגם עסק בפעילויות של "ההגנה", הוא היה סוחב נשק מהבריטים כשהיו מגיעים עולים ועוזר לפזר אותם ביישובים. עם פרוץ מלחמת השחרור הוא היה בין הנהגים שהיו נוסעים לירושלים ולנגב עם שיירות מזון. בשנת 1947 עברו להתגורר ביישוב גן יבנה. עם הפלישה של המצרים לדרום הם היו מפנים את הנשים והילדים ואילו הגברים נלחמו. המשפחה של בתיה עברו ממקום למקום עד סיום מלחמת השחרור. למשפחה של בתיה הייתה רפת עם שמונה פרות בגן יבנה, את הפרות הם פינו, ואת הפרות של גן יבנה וביצרון פינו לרפת של סוסים של הבריטים ושם הפרות חלו במחלת הפה והטלפיים ומתו. אחרי מלחמת השחרור המשפחה של בתיה חזרה לגן יבנה.

אביה של בתיה קנה מגרש של שני דונם, הוא קנה צריף שוודי והרכיב אותו על המגרש ושם הם התגוררו ועסקו בחקלאות. בנוסף, היה להם לול וגן ירק . בתיה ואחותה המשיכו את הלימודים בתיכון בגן יבנה (אז למדו בגדרה). בשנת 1952, כשבתיה הייתה בת 17 היא התקבלה לבית ספר לאחיות "הדסה" בתל-אביב. היא סיימה את הלימודים בבית ספר לאחיות וקיבלה תואר של אחות מוסמכת. בתיה עבדה בחדרי התאוששות. היא  אהבה מאוד את העבודה שלה בבית החולים. התקופה של הלימודים בבית ספר לאחיות נחשב כמו לשירות לאומי. זו הייתה פנימייה בתל-אביב ושם היו דואגים להם בכל דבר והתנאים היו נפלאים .

בשנת 1959 בתיה הכירה את אברהם, נוצר ביניהם "קליק" והם התאהבו. החתונה הייתה בתאריך: 27.4.1960.ב -28 לדצמבר נולדו להם שלושה ילדים: ביתם הבכורה שרה, ב-1993 נולד צחי, "יצחק" ובשנת 1966 נולד אלון. בתיה ואברהם גרו שלוש שנים בגבעתיים ולאחר מכן, עברו להתגורר בחיפה. אברהם קנה מגרש בנווה שאנן ובנה במו ידיו את ביתם, שעד היום הם מתגוררים בו. בשנת 1968 בתיה התחילה לעבוד כאחות בקופת חולים. בשנות עבודתה בקופת החולים בתיה עשתה השתלמויות רבות והתמחות מוסמכת כאחות בריאות הציבור. בתיה הייתה האחות האחראית במרפאות שונות ושנתיים לפני היציאה לפנסיה הייתה אחות אזורית כלומר, אחות מדריכה באחת עשרה מרפאות של קופת חולים וגם אחות בבית ספר.

עם היציאה לפנסיה היו לבתיה כל מיני עיסוקים שונים כמו חריזות חרוזים, יצירת צמידים ותכשיטים ותחומים רבים הקשורים לאומנות. כל העיסוקים הם עבורה תחביבים לשעות הפנאי.

לבתיה ולאברהם שבעה נכדים: קרן, היום בת 18, יובל ובועז תאומים בני 16, יונתן בן 18, ענבר בת 14, דגן בן 18, שקד בן 16.

שרי הבת הבכורה נישאה ללואיס שנולד בקולומביה ממוצא פולני, ההורים שלו מוורשה. הם ברחו מקולומביה, לואיס עלה לארץ שירת בצבא כחיל בודד. לואיס הוא אדריכל שעובד בחברת "יפה נוף", שבונה את כבישי ארץ ישראל . שרי עובדת כשמאית מקרקעין. צחי "יצחק" הוא מהנדס, נשוי לאיילת שהיא שופטת משפחות בבית משפט .איילת בת לבן ניצול שואה ואימא שלה צברית . אלון הוא מהנדס, נשוי לגלית שהיא רואת חשבון, בת לניצולי שואה ממרוקו, שזה קיבוץ גלויות וקליטת עלייה .

הקשר של בתיה לשואה

לאימא של בתיה היה אח קטן שקראו לו ברל וולדמן, הוא נשאר בעיירה טוצ'ין, כאשר האחים האחרים עלו לארץ במסגרות של תיירים בזמן המכבייה. לפני המלחמה אמה של בתיה ואחותה עלו לארץ בשנת 1929 .עם כניסת הגרמנים לפולין הם גם כבשו את העיירה טוצ'ין. ברל ומשפחתו נשארו בעיירה, התחבאו בבית הכנסת יחד עם כל היהודים הדתיים והתפללו. האנשים הצעירים רוכזו כולם בגטו. הם החליטו למרוד בגרמנים ונלחמו בהם. כתוצאה מכך, כמעט כולם נהרגו, חלק ברחו ליערות בסביבה וסבלו מרעב ותשישות. חלקם חזרו לעיירה ואז הגרמנים הרגו אותם והציתו את בית הכנסת על כל יושביו. גם ברל ומשפחתו עלו באש.

הזוית האישית