מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רחל עולה מיוהנסבורג לירושלים

סבתא רחל והנכדה תמר
סבתא רחל מספרת
עלינו כי כל חיינו חלמנו לעלות..

שמי שרה רחל דווצקי, נקראתי על שם שתי האחיות של סבי ששמן היה שרה ורחל, שם הנעורים שלי היה אידלמן.

נולדתי ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, יוהנסבורג היא עיר גדולה שבה בתים ובנינים, לכל בית יש חצר גדולה. גרנו בשכונה יהודית והיינו נפגשים עם שאר היהודים בבית הכנסת, בבית הספר ובעוד מקומות רבים אחרים.

שמות הוריי הם שולמית ושלמה יוסף ושמות אחיי הם יצחק, לאה והינדה ביילא- אחותי התאומה. אבי היה רופא,ואמי הייתה מזכירה,ולאחר שנעשתה לאם הפכה לעקרת בית. אבי היה אדם טוב, בעל לב זהב, הוא טיפל בחוליו במסירות נפש, אמי הייתה הדמות המחנכת בחיינו וכמובן שגם לה היה לב זהב. אחי יצחק נפטר בגיל 28 ממחלה פתאומית והותיר אחריו אישה ושני ילדים קטנים, בגילאי שנתיים ושישה חודשים.

היה לנו בית גדול, עם ארבעה חדרי שינה, מטבח, פינת אוכל, קליניקה וחצר גדולה עם הרבה משחקי ספורט ואופניים. היו לנו גם עוזרות אפריקאניות שהייתה להן דירה קטנה בחצר שלנו עם חדר שינה, שירותים ומטבחון. בבוקר היינו אוכלים דגני בוקר, בצהריים מאכלים פשוטים כמו: ביצה או סלט ובערב ארוחה חמה כגון: בשר, דגים או תפוחי אדמה. בשבתות היינו אוכלים עוף, דגים, מרק עוף, קוגל ועוד כל מיני דברים, לקינוח תמיד אכלנו סלט פרות וג'לי. היו לנו ממתקים כמו שוקולד, סוכריות, צ'יפס ו"פיזבול", כמו טופי או חמצוץ ארוך וגדול. קרוב לביתנו הייתה חנות של  ירקן. גם המכולת הייתה קרובה לבית שלנו, היו בה הרבה מוצרים כשרים, היה ממש קל לקנות מה שצריכים.

חברותיי היו החברות מבית הספר, מתנועת הנוער, מבית הכנסת ומהקהילה, היינו אוהבות מאוד לשחק באופניים, בכל מיני משחקי לוח וגם במשחקי כדור. בנוסף, היו לנו הרבה בובת עם בגדים להחלפה ושחקנו בהן שעות. לבית הספר היסודי שלנו קראו:"פרמנת" ולתיכון:"מנורה – בית ספר לבנות". בבית ספר היסודי היינו צריכים ללכת לבית ספר גוי ובצהרים הלכנו למין "חדר" לבנות בו למדנו יהדות ועברית. היחס עם המורים היה יחס של כבוד. אבל יחד עם זה היה לנו קשר, היה קו אדום שהיה אסור לחצות…

הייתי בתנועת נוער בשם "בני עקיבא" שהייתה תנועת הנוער היהודית הדתית, בכל יום ראשון הייתה פעילות בתנועה. כי ביום זה היה לנו חופש בבית הספר. כל הילדים שומרי התורה והמצוות היו הולכים וזה חיזק אותם,שם היה מקום המפגש של הילדים.

עליתי לארץ בשנת 1983 עם בעלי, שני ילדי ובהריון, עלינו כי כל חיינו חלמנו לעלות, טסנו במטוס עד הארץ. הגענו לירושלים למרכז קליטה גילה, את השפה למדנו בבית הספר וגם הלכתי קצת ללמוד באולפן. היינו שלמים עם עצמנו והחלטתנו. היו לנו חברים ועזרה במרכז קליטה ואחות בארץ, הרגשנו בבית.

החפץ המשמעותי עבורי בו בחרת: סידור  של סבי.

תמונה 1

החפץ שבחרתי הוא הסידור של סבי יהודה לייב שהוצא לאור בווילנא בדפוס האלמנה והאחים ראם בשנת תרע"ב [1911 למניינם]. סבי גר בווילנא ונסע לדרום אפריקה לצרכי פרנסה בשנת תרפ"ב. שנתיים לאחר מכן הגיעה זוגתו ליבה בשנת תרפ"ג. בתחילה הם גרו בעיירה קטנה בקהילה קטנה. הוא היה מוהל, שוחט ורב והיה אחראי לכל העניינים היהודיים של הקהילה. אחרי זמן מה ביום שלישי כ"ו טבת בשנת תרצ"ה הם עברו ליוהנסבורג.

בסידור הוא כתב את כל התאריכים החשובים במשפחה כגון: ימי הולדת של ילדיו ונכדיו, תאריכי חתונות ותארכי יארצייט ועוד תאריכים חשובים של המשפחה. בנוסף, הוא הדביק בתחילת הסידור בפנים הכריכה הלכות של מוהל, של ציצית והלכות נוספות שנוגעות לחייו. את כל הדפים עליהם כתב את כל התאריכים הוא חיבר לסידור בעצמו ואף חידש את כריכתו לאחר שהתבלה. את הסידור מצאנו בין כל החפצים של אמי לאחר שנפטרה. דברים רבים שסבי כתב לא היו ידועים לנו עד אז.

תמונה 2

 

הזוית האישית

שרה – רחל: את הסידור מצאנו בין כל החפצים של אמי לאחר שנפטרה. דברים רבים שסבי כתב לא היו ידועים לנו עד אז.

מילון

יארצייט
ביהדות, יום השנה של אדם שנפטר הוא תאריך פטירתו, המצוין על ידי משפחתו ומכריו מדי שנה בשנה. מקובל גם להשתמש בביטוי היידישאי יארצייט.

דפוס ראם
כתיב יידי; נהגה "רוֹם"; בכתב המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילטיני: Romm), לת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"ם–ת והאחים ראָם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), היה בית דפוס יהודי והוצאת ספריםרמ"ו (1880–1886), המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ציטוטים

”זכינו להגשים חלום של שנים ולהתיישב בארץ ישראל.“

הקשר הרב דורי