מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי קלרה על שם סבתא מצד אבא. שם משפחתי מנעוריי הוא טורקל. נולדתי בשנת 1954, במחוז יאש שברומניה. יאש היא העיר השנייה בגודלה ברומניה אחרי בוקרשט ונחשבת כבירת הצפון, היא ממוקמת קרוב לגבול של רומניה עם מולדובה.

סבתא מספרת: "ברומניה גרנו בסמטה, קרוב לכביש ראשי, בתוך חצר מרובעת עם בתים ישנים מאד, שבהם השירותים והמקלחות היו מחוץ לבית. סביב החצר גרנו שלוש משפחות – אנחנו ושני דודיי מצד אבי, שמדי פעם אהבתי לישון אצלם. החצר הייתה גדולה ואנו הילדים שיחקנו בה קלאס ועוד משחקים רבים. גרנו בשכונה רגילה, רומנים ויהודים יחד. מקום המפגש העיקרי עם שכנינו היהודים היה בבית הכנסת של הקהילה היהודית וגם בבתים הפרטיים. למדתי בגן הילדים הקרוב לבית שלנו. אני זוכרת שהלכנו לגן בתלבושת אחידה. בימי חול, לבשנו חלוק תכלת עם פפיון לבן. בימי חג היינו לובשים בדיוק הפוך – חלוק לבן עם פפיון תכלת.

אבי ואמי היו אנשים טובים וחברותיים מאד ובעיקר, שמחים מאד בחלקם. אימא הייתה עקרת בית ואבא היה מנהל מרכול גדול. לא היה שפע כמו בימינו, אבל אני זוכרת שתמיד היה אוכל טעים, שהבית היה מלא שמחה ומלא צחוק – אבא היה רקדן יוצא מן הכלל ואימא הבשלנית הכי טובה בעולם.

בגיל שבע עליתי לכיתה אלף והמורה שלי הייתה אשת כומר. זו הייתה גם השנה בה עליתי לארץ – שנת 1962. עליתי בגיל 8 ביחד עם הוריי ואחותי הגדולה. אני זוכרת את הטיסה. טסנו במטוס סבנה עם עצירת ביניים בבודפשט הונגריה ומשם, בטיסה ישירה לישראל. בישראל נחתנו בשדה התעופה ע"ש בן-גוריון, בלוד. ההרגשה הייתה קצת פחד, משום שהגענו למדינה לא מוכרת, עם אנשים אחרים.

בארץ שיכנו אותנו בעיירה אור יהודה. הקליטה בארץ הייתה לא קלה – לי כילדה, וגם לכל המשפחה. התחושה הייתה, שהיינו שונים מהשכנים שלנו בעיר: בשפה, בצורת הדיבור, בצבע השיער ובמנהגים. אני זוכרת שהילדים לעגו לי כי הייתי שונה מהם. אך לאחר שעבר קצת זמן והתאקלמתי ובעיקר למדתי את השפה, רכשתי חברים רבים וביניהם גם ילד שהיה בכיתה מעליי בבית הספר – שמו יעקב והיום הוא בעלי, הסבא שלך.

סבא שלך ואני סיימנו באותו ביה"ס תיכון. עם סיום הלימודים התגייסתי לצה"ל. שירתי בחטיבה 7 ביחידת התקשורת כאלחוטנית – הייתי מחברת את הקשר בין הכוחות בצבא לבין שאר הגדודים. במלחמת יום הכיפורים שירתי ברמת הגולן וקישרתי בין הכוחות בשטח. השירות הצבאי שלי הייתה חוויה שלא אשכח לעולם.

לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בבנק לאומי, עבדתי כ-40 שנים בין השנים 1978 עד 2018. בהתחלה עבדתי במסלקה עד שעות מאוחרות, לאחר חמש שנים הפכתי לכספרית.

כעבור שנה נישאתי לבן זוגי יעקב, נולדו לנו שלושה ילדים: סיון, שי ועומרי ואנחנו גרים בחולון. סיון ושי נישאו ומהם יש לי שישה נכדים: עומר, גידי, איתן, הראל, אריאל ועופרי.

כתבו: סבתא קלרה ועומר נהרי

הזוית האישית

עומר: לי הייתה חויה משמעותית מאד מתכנית הקשר הרב דורי, למדתי המון דברים על סבתי וגם למדתי קצת מיומנות מחשב. אני מאחל לך סבתא שתמשיכי להיות הסבתא הכי טובה בעולם, האוהבת המחבקת והכי מקבלת. אוהב, עומר