מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מטשקנט למעברה

חיים עם שקד ואפריל
חיים בילדותו
חיים בן שלמה מספר

שמי חיים בן שלמה, נולדתי בארץ ישראל בתאריך 10.9.1950, בבית חולים יולדות בקריה בתל אביב.

ההורים שלי נולדו בטשקנט בברית המועצות (רוסיה). ההורים שלי עלו לארץ בזמן המעברות, לא הייתה עבודה ולא היה אוכל, היינו צריכים לעמוד בתור בשביל לקבל פת לחם וקצת חלב. אחרי כמה זמן עברנו.

במעברה היינו יושבים על כיסא ומתרחצים עם דלי קטן, ששופכים עלינו. שירותים לא היו בתוך הצריף היו שירותים בחוץ. היינו ישנים על מיטה מברזל והיינו ישנים על מזרון קשה והיה לנו קר, גשם חדר לצריף וככה היינו חיים, בקור, היינו מדליקים את הפרימוס בשביל לחמם את הצריף. לא היה חשמל. בזמנו לא הייתה עבודה. היה קשה להשיג עבודה היו עובדים בכל עבודה שיש, אפילו בעבודות קשות כדי להביא אוכל לבית לילדים.

יש לי שתי אחיות ואני אח אחד קטן. היו לנו שלושה חדרים שהיינו ישנים שלשתינו. אחרי כמה זמן סבתא שלי באה לארץ וגם היא הצטרפה אלינו לצריף, היא גרה אתנו באותו החדר שלנו.

אביה של אימי שנולדה בטשקנט,  היה סוחר והיה יוצא לכל מיני ארצות ומוכר סחורות. אמא שלי הייתה נשארת שם לבד בבית. כל לילה היו באים הבולשביקים לחפש את אבא שלה. לראות מה הוא עושה ולראות אם יש לו הרבה כסף. אימא  הייתה רואה מרחוק שהם באים והייתה מבריחה את אבא שלה באיזה שהיא דרך שלא יתפסו אותו.

יום אחד באו הבולשביקים ואימא שלי הייתה לבד הבית. הם ראו שם שעון על הקיר ורצו לקחת את השעון. אז אימא שלי בכתה להם ואמרה להם שעם השעון הזה אני יודעת מתי אני צריכה ללכת לבית ספר אז הם השאירו להם את השעון.

הייתי בגן ממלכתי שקראו לא גן עירוני שזה נמצא בתל אביב בשכונת מונטיפיורי. היו לנו משחקים בגן כמו עגלות של תינוקות, בובות, ארגז חול שהינו משחקים שם בכדור, ודלי וכף ועושים בארגז חול כל מיני חפירות, הייתה עגלה של נפט קטן עם שני גלגלים.

יום אחד רצתי ונפלתי על עגלת הנפט. נפתח לי המצח וירד לי הרבה דם. לקחו אותי לעזרה ראשונה ועשו לי תפרים במצח, חבשו לי את המצח עם תחבושת  ולא בכיתי בכלל. הביאו אותי הביתה וסבתא שלי הייתה לבד בבית. והיא נבהלה, היא לא יודעת לדבר עברית הייתה מדברת בוכרית. היא לא הבינה מה קרה לי היא חיכתה עד שאמא שלי תבוא מהעבודה. הגננת מהגן באה והסבירה מה קרה לי.

כשגמרתי את הגן עברתי לבית ספר עממי ממלכתי שקראו לא בית ספר פינקס. גם אחותי למדה בבית ספר הזה. בכיתה ג' עברנו אני ואחותי לבית ספר דובנוב שבתל אביב. כי לא היו מספיק תלמידים ללמוד בבית ספר פינקס. בבית ספר דובנוב היו הורים עשירים ומלומדים ובאזור שאני גרתי לא היו אנשים עשירים ומלומדים. סיימתי בית ספר יסודי בדובנוב. ואחר כך עברתי לבית ספר מקצועי מקס פיין. שם סיימתי ארבע שנים בבית ספר מקצועי.

אחרי שסיימתי את הלימודים 12 שנות לימוד התגייסתי לצה"ל עשיתי טירונות במחנה 80 שנמצא בפרדס חנה. הגענו למחנה היו לנו שם אוהלים גדולים בכל אוהל ישנו 8 חיילים, קמנו למסדר בוקר והלכנו לארוחת בוקר ואחר כך היו לנו כל מיני הכשרות ומטווחים. הטירונות ארכה כשלושה חודשים.

בסיום הטירונות העבירו אותי לבית ספר לשריון בג'וליס. לפלוגת חימוש, שם הייתי צריך לתקן את הטנקים אשר היו מתאמנים כל הלילה וכל היום. הייתי צריך לתקן את כל התקלות שחזרו מהאימונים. אחרי שלוש שנים כשסיימתי את הצבא הסדיר זה היה התפקיד שלי. לאחר מכן העבירו אותי במילואים לפלוגת חי"ר עשיתי שלושה חודשים הסבה בקיבוץ רגבים בצפון.

כשהגיע חג ראש השנה שהוא חודש תשרי היינו מתכוננים לחג. אבא היה יוצא לקניות כל יום. בשביל לחגוג את חג ראש השנה. אמא הייתה מכינה מאכלים טעימים שקשורים לחג בערב החג היינו הולכים לבית הכנסת. כשחזרנו מבית הכנסת אמא הייתה מסדרת את כל השולחן הערוך. היו מוזמנים אלינו הרבה אורחים לארוחת ערב חג. כולם היו מסובים מסביב לשולחן. אבא היה עושה קידוש. לאחר מכן היינו מברכים את כל הברכות של החג ואחר כך היינו יושבים לאכול את הארוחה העיקרית, כגון אורז ,דגים, סלטים, בשר, קציצות ועוד … למחרת היינו הולכים שוב להתפלל בבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר.

חיים בן שלמה בצבא

תמונה 1

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר נגבה ראשון לציון בשנת תש"פ 2020 בהנחיית המורה המובילה – שרון אדם.

מילון

בולשביקים
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות

ציטוטים

”היינו צריכים לעמוד בתור בשביל לקבל פת לחם וקצת חלב“

הקשר הרב דורי