מאגר סיפורי מורשת

שמי מטי נתן (פיקש).

נולדתי בשנת 1947 בארץ ישראל, לאם חד הורית בשם חנה. אבי מרדכי נפטר בחודש חמישי להריונה של אמי והחיים היו לא הכי הכי…

הוריי הגיעו מפולין, אבי ברח מהגטו כשאשתו וילדיו נספו בשואה. בישראל הכיר את אמי וכך "נוצרתי". אני למעשה דור ראשון בארץ.

סבי וסבתי בשם טובה ויואל שורצברג היו בארץ כדי להתרשם ולהחליט אם להתיישב בה. כשחזרו לקחת את מטלטליהם התחילה מלחמת העולם השנייה, ושם הם נספו עם עוד כמה מילדיהם. אמי, חנה עלתה לארץ בשנת 1935 עם עוד כמה מאחיה ואחיותיה וכך ניצלו מהשואה.

הם היו 12 ילדים ולעומתם אני בת יחידה. סבי וסבתי היו רב ורבנית, הם היו מאוד דתיים. אמי הייתה תופרת, ולא היה לה הרבה זמן בשבילי לכן אני גדלתי בויצ"ו. ויצו זה מעון שבו ילדים נמצאים מהבוקר עד הערב להורים עובדים. עד גיל שנתיים התגוררתי וישנתי בויצ"ו עם עוד הרבה ילדים.

גרנו בשכונת נורדיה (בצריפים) בלב תל אביב, במקום בו עמדו הצריפים בנו את דיזינגוף סנטר. בצריף שהתגוררתי בו לא היו מים וחשמל, ולמרות זאת כולנו היינו מאושרים.

בצהריים תמיד שיחקנו כל ילדי השכונה משחקים כמו מחניים, קלאס, ג'ולות… גמרתי 8 שמונה שנות לימוד בבית ספר דתי לבנות ששמו היה "שלמה המלך". אחרי שמונה שנות לימוד עברתי לבית ספר ששמו היה "מרכז מורים מוסמכים".

בגיל 18 וחצי נישאתי למוני (שלמה) נתן, ילדתי שלושה ילדים, שאחד מהם, אלון, הוא האבא של רונה. מוני נולד בבולגריה ועלה לארץ בגיל שנתיים, משפחתו התיישבה ביפו.

אביו מרדכי נכנס לעיסקי זכוכית, ולימים מוני פיתח את העסק לממדים גדולים יותר. היום ילדי אלוני ממשיך את העסק.

מצגת קצרה המתארת את תהליך העבודה:

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי בתל אביב בהובלתה של אתי מונוביץ'.