מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייתה של אימי לארץ ישראל

אימי נולדה בשנת 1966 בעיר חרקוב שבאוקראינה. היא נולדה לאימא ואבא אוקראינים (אינם יהודים).

בגיל 18 התחתנה עם אבי שהיה יהודי משני צדדיו וביחד הביאו לעולם את אחותי הגדולה (אסנת) ואותי.

כשאימי הייתה בת 24, הוריי החליטו לעלות ארצה ביחד עם המשפחות של שניהם. לאימי נותרה רק אימה, ולאבי שני הוריו. אימי, בהיותה לא יהודיה, התחברה מאוד ליהדות והחלה את לימודי היהדות עוד באוקראינה.הורי עלו ארצה בשנת 1991, עם פירוק ברית המועצות.

עם הגעתנו לארץ, אימי החליטה להתגייר ופנתה לרבנית ללימודי ההמשך לגיור. במשך כשש שנים,עת התגוררנו בקריית חיים, אימי הייתה נוסעת פעמיים בשבוע לחיפה ללימודי היהדות, עד שהגיע זמן הגיור עצמו.במהלך הלימודים, אחותי הגדולה ואני למדנו בבית ספר דתי, ואף התארחנו אצל המשפחה המאמצת שלנובשבתות ובחגים.

החלטה זו, אשר דרשה אומץ רב על מנת לקבלה, הייתה גורלית ומשמעותית, שינתה את חיינו לעד. לאחרכשש שנים, הגיעו הלימודים לקיצם. אמי, אחותי ואני עברנו את הגיור והוגדרנו כיהודים לכל דבר. שמחה,ששון והרגשה של הגשמת ייעוד שררו בביתנו.

אחותי הקטנה, אשר נולדה לאחר מכן, נולדה כבר כיהודיה ולא הייתה צריכה לעבור את תהליך הגיור.אינני יכולה לדמיין את חיי לולא אמי הייתה מקבלת את ההחלטה לעבור גיור.

כמו רות המואבייה שדבקה באישה, כך גם אמי – דבקה בבעלה, וקשרה את גורלנו עם גורל העם היהודי.אימי מאוד מתחברת לארץ ישראל ולעם היהודי- מסורת, חגים, וכו'..

כמותה גם אני, ואף יותר – במשפחתי אשר הקמתי ביחד עם בעלי אנו מחנכים את ילדינו לשמירה על ערכי עם ישראל, מסורת ישראל, חגי ישראל ותורת ישראל. כחלק מהעם היהודי, מרגישה אני שמוטלת עלי משימה חשובה – להיות דוגמה ומופת, להשכין שלום, אהבה ומוסר, להוות דוגמה לזולת ולעמים אחרים בכלל, ולעמי ובני משפחתי בפרט.