מזכרונות סבא גדי
גדי מספר זכרונות ילדות, התבגרות, תנועת הנוער, הצבא והקמת המשפחה.
עד כמה שזכור לי הכול התחיל בסוף המאה ה-18 שבה נולדו בפולין סבא של אבי שלמה ואשתו הדסה. הם הביאו לעולם את אבי אריה.
שם המשפחה נוימרק נוצר מסיבה מטופשת. שמות רבים ניתנו בזמנו ליהודים על שם מקומות או עיסוקים. כך גם שם משפחתי. מוצא השם בא מהמילה בגרמנית neumarkt שפירושה חנות חדשה. סבי פתח חנות חדשה והכין שלט neumarkt. מחוסר מקום הושמטה האות t וכך נולד השם neumark (נוימרק).
כאן מתחיל סיפור המשפחה:
אבי אריה נולד בשנת 1917 בעיר ז'ישוב שבפולין להדסה ושלמה נוימרק. אחרי כשנה עברה משפחתו לברנו שבצ'כיה. אבי היה חבר ב"מכבי הצעיר" ובשנת 1934 פגש שם את גרדה אלזנר שבאה להצטרף לתנועה ומאז היו חברים. לימים נישאו השניים. אבי התחיל בלימודי רפואה ובגלל עלות הלימודים שהמשפחה לא יכלה לעמוד בהם הוא פרש מהלימודים ויצא ל"הכשרה" למשך שנה בסלובקיה לקראת העלייה לישראל (פלסטינה א"י).
בשנת 1935 עלה לישראל והצטרף לקבוצת מתיישבים ברעננה. אחרי כשנה עבר לגור בפתח תקווה ועבד בפרדסים. בשנת 1936 הגיעה גרדה לביקור בארץ ונשארה לגור אתו. בשנת 1937 גרדה ואריה נישאו, קנו אדמה בהרצליה ובנו שם את ביתם.
לאבי היו אופניים עליהם רכב יום יום לעבודה, אופניים אלו ניתנו לי מאוחר יותר כמתנה לבר המצווה לאחר שעברו שיפוץ. מאוחר יותר הצטרף אבי כנוטר (שוטר) על סוס בתחנת המשטרה בכפר שמריהו. אבי היה חבר בארגון ההגנה שתפקידו היה לעזור למעפילים שהגיעו לחוף הרצליה. האנגלים ששלטו אז בארץ ידעו על עיסוקו וחיפשו אחריו כדי לעצרו. חברו שהיה שוטר במשטרה הבריטית היה מתריע על החיפושים אחריו ובעזרתו התחמק מהם. עם קום המדינה הצטרף למשרד הביטחון ושירת בש"י (שירות ידיעות) שלימים נקרא "המוסד" בהנהגתו של איסר הראל. בימי משפט אייכמן מונה אבי לנהגו האישי של עו"ד סרבציוס שהיה סנגורו של איכמן. לימים, כשהשתחרר מש"י פתח תחנת מוניות באזור ג' (רח' נורדאו) בהרצליה. כמו כן, עבד בחברת אופיר-טורס כמורה דרך ואחראי על קבוצות תיירים מחו"ל. בשנת 1975 בגיל 61 נפטר אבי מהתקף לב ונקבר בבית העלמין בהרצליה.
אמי גרדה נולדה בשנת 1917 בעיר לוצ'ונץ שבהונגריה (כיום צ'כיה) להוריה יוליוס ואלזה אלזנר. לאמי היו אח שלמה ואחות הלגה. במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לברנו שבצ'כיה. החינוך בביתה היה נוקשה, לדוגמא: מדברים רק אם מקבלים רשות לכך. בבית לא הקפידו על כשרות אולם חגגו את ראש השנה, יום כיפור, חנוכה ופסח. אמי למדה בבית ספר יסודי יהודי ואת לימודי ההמשך בבית ספר ציבורי נוצרי לבנות בלבד. היא הייתה היהודייה היחידה בבית הספר. כל חברותיה היו נוצריות ועל כך אחיה שלמה כעס מאד ולקח אותה למועדון "מכבי הצעיר" להכיר יהודים. שם פגשה את אריה ובשנת 1937 נישאו השניים בארץ ישראל.
אמי עבדה בקטיף ובאריזת תפוזים. מאוחר יותר פתחה מכון קטן לסריגה ולבסוף עבדה כפקידה בסוכנות ביטוח. כיום אמי בת 97 ומתגוררת בבית הורים בהרצליה. לגרדה ואריה נולדו שלושה ילדים: אני גדי הבכור, מיכאל (מיקי) וורדה (פינקי).
ביום 24.12.1938 נולדתי במזל טוב לאמי ואבי.
אני מתגורר בהרצליה מאז שנולדתי ולא עזבתי אותה אלא בשתי תקופות בחיי בלבד: הראשונה בעת השרות הצבאי ובהמשך בקיבוץ משגב עם שבגליל העליון 1956-1963. השנייה: טיול עם חברים באירופה 1963-1964. כשחזרתי מחו"ל גרתי עם הורי בשכונת הפועלים ברח' העבודה בהרצליה (לימים) בן-גוריון 46.
ילדותי עברה בלי פלאפון, מחשב, טלוויזיה ומכשירי חשמל שונים. מים למקלחת חיממו בעזרת מיתקן טפטוף נפט. את שעורי הבית הכנתי לאור מנורת נפט. את לימודי התחלתי בבית הספר העממי. עד כתה ג' למדתי במבנה ששימש בעבר כרפת בגלל חוסר כיתות לימוד. לאחר מכן במשך שנתיים במבנה שמשמש היום כבית העירייה. בכיתה ו' עברתי ללמוד במבנה החדש על "גבעת המייסדים" שכיום עומד בית ספר וייצמן.
מקום הבילוי העיקרי שלנו היה מרכז המושבה שהיום צומת שדרות חן, בן גוריון וסוקולוב. במושבה של הימים ההם היו שלושה בתי קולנוע: קולנוע השרון שהיה ממוקם ליד בית ראשונים של היום. קולנוע זיו-אור שהיה שהיה קולנוע קייצי בלי גג ועמד על המגרש עליו בנוי היום מגדל אזורים. קולנוע תפארת שהיה ממוקם בסוף שד' חן היום זהו מגרש החנייה ליד קופ"ח כללית ובית הקפה ארומה. מאוחר יותר ניבנו שלושה בתי קולנוע נוספים: דגניה, דוד והיכל.
את לימודי התיכון למדתי ב"אורט" ביפו במגמת אלקטרו-מכניקה. בתקופה זאת הקמתי ביחד עם עוד עשרה חברים וחברות את תנועת "המחנות העולים" בהרצליה. מאוחר יותר התאחדנו עם חברי התנועה מכל הארץ והקמנו את גרעין "משגב".
לצה"ל התגייסתי מיד אחרי מבצע קדש בחורף 1956 ושירתתי ביחידת הנח"ל. לאחר הטירונות נשלחתי על ידי הצבא יחד עם חבריי מגרעין "משגב" להקים את היאחזות קציעות שבנגב. בהמשך צורפתי ליחידת "הנח"ל המוצנח" ובמלחמת ששת הימים השתתפתי בקרבות אום-כתף שבסיני ובקרבות ברמת הגולן בכיבוש המוצבים הסורים דרבשייה וג'לבינה שהיו מוצבים מעל קיבוץ גונן.
לאחר השחרור מצה"ל בשנת 1959 הצטרפתי כחבר בקיבוץ "משגב עם" שבגליל העליון. בקיבוץ עבדתי במדגה, בפלחה ובמסגריה. בשנת 1963 עזבתי את הקיבוץ וביחד עם חבר ילדות יצאתי לטיול באירופה למשך כשנתיים. כשחזרתי מחו"ל התקבלתי לעבודה ב"תעשיה הצבאית" (תע"ש) ככרסם בעבודות מיוחדות ועבדתי כשלושים שנה. מפאת הסודיות אין באפשרותי לפרט יותר.
אני חובב ספורט עוד מילדותי. שיחקתי כדורגל בקבוצת הנוער של "הפועל הרצליה" ובתקופת עבודתי בתע"ש שיחקתי בליגה למקומות עבודה. מגיל צעיר אני אוהד נלהב של "הפועל תל אביב".
בשנת 1966 הכירו לי את אסתי בת לצבי ומרים ארפה, ילידי פולין, שניהם ניצולי השואה שעלו לישראל בשנת 1946. אמה מרים עלתה לישראל באנייה של נשים הרות. אסתי נולדה בישראל שבועיים לאחר מכן. אביה עלה באניית מעפילים, נתפס ע"י האנגלים והוחזר דרך קפריסין לאיטליה. משם עלה לישראל כשלושה חודשים לאחר שאסתי נולדה. לאסתי אח (קלמן) ואחות (לאה). אסתי גדלה בתל אביב. היא למדה בבית הספר היסודי "יהודה המכבי", בית-הספר התיכון "תיכון חדש". הייתה חברה בתנועות הנוער "הצופים" ו"התנועה המאוחדת". שירתה בצה"ל במחלקת ההדרכה בקריה בתל אביב.
בתאריך 25.2.1968 נערכה חתונתנו בבית החייל בתל אביב. נולדו לנו שלושה ילדים: טל, סיגל (אמו של עמית) ולירון. אסתי עבדה שלושים ואחת שנים במדרשה לאמנות במזכירות האקדמית כאחראית על מינהל התלמידים. תוך כדי עבודתה למדה שלוש שנים באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים-מינהל החינוך ועוד שלוש שנים במכללה לחינוך על שם דויד ילין בירושלים כשבסופן קיבלה תואר ראשון בחינוך וכן תעודת הוראה לבי"ס יסודי וחט"ב. כיום, עם פרישתה לגמלאות עוסקת להנאתה בציור, פיסול וטיולים בארץ ובעולם.
תחביבים שלי
אחד התחביבים שלי הוא צילום. התחלתי לצלם במצלמות סטילס והתקדמתי למסרטות ומצלמות מודרניות.
תחביב נוסף שלי הוא לטייל בארץ ובעולם ומנצל כל הזדמנות לצורך העניין. כמובן שהכול מתועד וכולם יכולים להיות שותפים לחוויות שלי דרך עדשת המצלמה.
כיום אני גמלאי ועוסק להנאתי בתכשיטנות וצורפות וכמובן ממשיך לטייל בארץ ובעולם.
הקשר הרב דורי
עמית הוא נכדי החמישי מתוך שמונה במשפחה.
עמית בן העשר, הבן הצעיר להוריו סיגל (הבת שלי) ואביו דני לבית מאן.
אחיו אופיר ועומר. הוא נולד ב- 10.7.2004 בישראל, זהו גם תאריך יום ההולדת של אמא
שלי גרדה שהיא סבתא רבא
של עמית.
היום עמית לומד בכיתה ה'
בבית הספר ברנר. בילדותו הצעירה היה בגן נעמת, בגן דליות ובגן סביון. הוא לומד
בבית ספר "ברנר" כמו אחיו.
בשעות הפנאי עמית מאוד פעיל, אוהב כדורגל, כדוריד, צלילה
עם דולפינים ומתאמן בג'ודו.
כמוני אוהב עמית לקצוץ סלט ירקות.
עמית כמוני אוהב לטייל בארץ ובעולם. למרות גילו הצעיר כבר הספיק לטייל בהולנד, בפריז, באי קוס ובאי כרתים שביוון, בארצות הברית טייל עם כל המשפחה במשך חודש ימים.
היום כשעמית בכיתה ה' הוא הזמין אותי להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי". נפלה בחלקי הזכות לבלות עם עמית במהלך שעות הלימודים פעם בשבוע וגם אחר הצהריים בהשלמות ובתיאומים לשיעורי הבית.
סבא גדי ועמית בפיקניק המימונה
סבא גדי ועמית בתכנית הקשר הרב דורי – מתעדים סיפור חיים
מילון
פלסטינה א"יפלסטינה הייתה ארץ ישראל
ציטוטים
”75 שנים של מהפך טכנולוגי“”אין סוף של שינויים באורח החיים, כל העבר חדש בשבילי“
