מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בזיראט, (תוניסיה) בשנת 1940. הבית שבו גדלתי היה מול הים. למדתי בבית ספר יסודי שקראו לו "בלאון". כשגדלתי למדתי בבית ספר תיכון טכני מקצועי. שם סיימתי עם תעודת הבגרות. בנוסף לתעודת הבגרות קיבלתי את התעודה שאני רשאי לעסוק בהנהלת חשבונות.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הגרמנים והאיטלקים הגיעו לביזראט. הם הרסו את כל העיר. היינו בין הפליטים היהודים שנאלצו לעזוב הכל ולברוח לעיר הבירה תוניס. בתוניס גרנו בגטו. אני זוכר שהיינו אלפים בגטו סגור. החיים היו קשים, היהודים מתו כמו זבובים. בגטו היינו כמה שנים עד שבנו את העיר שלנו מחדש. חזרנו לביזרט ברגל, צעדה שארכה 63 קילומטר. ראיתי איך סבא שלי נפטר באמצע הדרך ועד היום אני לא יודע את מקום קבורתו.

כשגדלתי הייתי קצין בצבא הצרפתי, הייתי מורה להתעמלות והייתי אלוף בשלוש מדינות ערביות: מרוקו, אלז'יריה ותוניסיה. ביולי 1961 עברנו לפריז כל המשפחה, בגלל המלחמה שבין צרפת לתוניסיה. שם בפריז עבדתי כמנהל חשבונות בכל מיני מקומות. בפריז הייתי מורה להתעמלות בזמן החופשי שלי ומאות ילדים במקום להסתובב ברחובות היו באים אלי לאולם ספורט. אחרי כמה שנים הפכו להיות צעירים טובים (אני מאמין שספורט נותן הרבה כוח לילדים וחוכמה ודרך החיים שלהם). עד היום אני בקשר עם כמה ילדים שהיום הם מבוגרים שברחו מצרפת לישראל כמוני.

לישראל עליתי ביולי 1977.רציתי לנהל את המרכז הספורט במגדל העמק אבל לא נתנו לי אישור לזה. הייתי חייל מילואים בשריון משנת 79 עד שנת 95. כל החיילים קראו לי הסבא של הגדוד. עבדתי במועצה המקומית "רמת ישי" כמנהל חשבונות ראשי של המועצה. עבדתי כמעט 30 שנים בכל התפקידים . באוקטובר 2005 יצאתי לפנסיה. פרשתי מהמועצה בתפקיד מנהל "משאבי אנוש". היום אני עוד מתנדב לכל מני מקומות אני מטפל באנשים יותר קשישים ממני. (בשם ביטוח לאומי) ומרגיש שאני עוזר ותורם להם. התנדבתי למשמר אזרחי במגדל העמק משנת 1977 עד שנה 2004.

היום אני נשוי לדניאלה ויש לנו 4 ילדים, שהם נשואים. וגם יש לנו שבעה נכדים. פעמיים בחודש אנחנו מזמינים את כל המשפחה אלינו לבית ברמת ישי. אחד מהילדים גר בהוד השרון השני ברמת ישי השלישית בבית שאן ורביעי גם ברמת ישי וגם בתל אביב. יש שלנו שני נכדים תאומים ועוד שני נכדים ושלוש נכדות. יש לי שני נכדים שלומדים בבית הספר ארזים – אחד בכיתה ד' והשנייה בכיתה א'.