מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה בק נולדתי בישראל ב1951 בעיר נהריה.

עבדתי כמורה ארבעים ושמונה שנים. בשנתיים הראשונות עבדתי במוסד לעבריינים צעירים בעכו. שם לימדתי נערים עבריינים בגילאי 13-17 שאי אפשר להכניס אותם לבית סוהר. במוסד לימדו את הילדים בערב. עבודה זו הייתה מאוד קשה , זה היה "הבית ספר שלי לחיים".

לאחר מכן, עברתי ללמד בבי"ס "פילדלפיה" שנמצא בבוסתן הגליל. שם היו ילדים בעלי קושי לימודי. כמו כן בית ספר היה, בית ספר מקצועי, שלמדו בו רק מקצועות ליבה ומקצועות לחיים. החלק העיקרי היה ללמד אותם מקצוע, שיאפשר להם למצוא עבודה בעתיד. לאחר מספר שנים עברתי לגור בקיבוץ יחיעם, שם היה בית ספר ששייך לקיבוץ ובו לימדתי חמש שנים. הלינה הייתה לינה משותפת. ילדיי ישנו בבית ילדים. היה לי  קשה להסתגל לרעיון, שהם לא ישנים בבית. עם השנים התפתחתי, ועברתי סוגים שונים של בתי ספר וילדים שאותם לימדתי. כל בית ספר שעבדתי בו, לימד אותי ידע חדש לחיים, ולתחום ההוראה.

מספר שנים לאחר מכן ,אני ובעלי  חזרנו לנהריה, לבית שבעלי בנה ברחוב ש"י עגנון . שם לימדתי בבית ספר "ויצמן", עד שהחלטתי לעשות הסבה לחינוך מיוחד. עשיתי הסבה להוראה מתקנת, וחינוך מיוחד. כאשר סיימתי את לימודי, החלתי ללמד בכיתות לחינוך מיוחד. המקום האחרון בו לימדתי היה בית ספר "אייל" שנמצא בעכו .זה בית ספר לילדים בעלי מוגבלויות, שם לימדתי הרבה שנים עד לפרישתי. עד היום אני שומרת על קשר עם חלק מהילדים, דבר שמאוד מרגש אותי. אני מאוד אוהבת ללמד, ופרשתי לפנסיה רק בגלל הגיל. העבודה שלי הייתה חוויה גדולה ומיוחדת עבורי.

חגים, מנהגים ומסורת:

אני מקפידה על מנהגי השבת כגון: הדלקת נרות ,קידוש וכו'. אני נוהגת לציין ולחגוג את כל החגים ביחד עם משפחתי. יש לי שלושה בנים ושבעה נכדים. משפחתי התרחבה עם השנים. בעלי ואני משתדלים להעביר אליהם, את המסורת והמנהגים החשובים. למשל, כל שנה ביום השואה יש טקס גדול בלוחמי הגטאות, שאנחנו משתתפים בו. כשהייתי ילדה הלכתי לשם עם אבי שהיה ניצול שואה, ומאז כל שנה אני, בעלי וילדי נוסעים לשם , להשתתף בעצרת, ולהזכיר את אבי היקר, שהלך לעולמו,  בתאריך זה. כיום מצטרפים אלינו גם הנכדים. מסורת זאת מאוד חשובה לי והיא מסבה לי גאווה.

דוגמא נוספת למסורת היא ליל הסדר האביבי. כאשר גרתי ביחיעם, חגגנו אחרת  את ליל הסדר. הייתה לנו הגדת אביב שכללה פסוקים משיר השירים, ושירי אביב.  באותו ערב היינו שרים אותם, וכך חוגגים את ליל הסדר. עד היום אני ומשפחתי חוגגים את ליל הסדר, בכך שקוראים גם את ההגדה הרגילה, וגם את הגדת האביב .אני זוכרת את ההופעות ,הריקודים והארוחה החגיגית בחדר האוכל הקיבוצי.

התחביבים שלי:

"טבע, צבעוניות, מוזיקה, לימוד ועיצוב"

הטבע והצבעוניות -אני מכירה המון שמות של צמחים ,פרחים ועצים. אני אוהבת מאוד טיולי נופים, וזה לא משנה אם זה בארץ או בחו"ל.  בכל מקום שבו אני מטיילת, אני מחפשת צבעים, ריחות, ואנשים מיוחדים. כל חפץ שיש לי מטיולי הרבים, מזכיר לי מקום או סיטואציה שבה הייתי ."לכל חפץ יש סיפור" כך אני זוכרת את המקומות ואת החוויות.

מוזיקה– אני אוהבת לשמוע מוזיקה קלאסית כגון: שירי מקהלות ומוסיקה ליטורגית. אני שומעת גם שירים עברים ישנים, בעיקר מהסוג שקשור לארץ ישראל.

עיצוב– כאשר אני מטיילת, אני מאוד אוהבת את כל המקומות והחפצים הקשורים ל ווינטג'. כתוצאה מכך בין הטיולים האהובים עליי, יש את הביקור בשווקי ווינטג' והביקורים במוזאונים השונים. כמו כן אני אוהבת מאוד את נושא ה"סטיילינג" ,העיצוב והאופנה וכל מה שקשור לצבע.

הזיכרון הקשה שאני לא שוכחת –"סיפור הגבעה":

בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו החלו פיגועים רבים. באוטובוסים ובמסעדות. מאות אנשים נהרגו בתקופה הזאת. בתקופה זו הייתה התעוררות של התנחלות ביהודה ושומרון, על מנת שערבים ועמים נוספים שנגדנו (מדינת ישראל) לא יחיו שם. השומרון היה דל מאוד במתיישבים, ומסוכן היה להסתובב בו. בעלי הצטרף לקבוצה שעזרה למתיישבים שגרו בשומרון. למשל: בעבודות שמירה, ובחקלאות. מדי פעם הייתי מצטרפת לבעלי. אני זוכרת שזה היה נראה שונה לגמרי מהיום. לא היו כבישים ,הישובים היו מבודדים, וכשהיינו רוצים לחזור הביתה היינו מתפללים שנחזור בשלום ונגיע בשלום לנהריה. הייתה מלחמת כוחות מי יתפוס את הישובים האלו בארץ, וכשהתנדבנו בשומרון היינו יחד עם מתנדבים נוספים על הגבעות. באחת מהפעמים נרצח שם מישהו שהיה קרוב לבעלי, כתוצאה מכך המקום הזה נכנס לבעלי ללב, והוא התחבר אליו. מידי פעם בימי שישי הייתי באה מפוחדת מנהריה לגבעה 777, שנמצאת ליד יישוב שנקרא איתמר, לעשות שישי עם החבר'ה שגרו שם. זה היה מאוד מפחיד, בעיקר בתקופה הזאת של המחבלים. מאוד דאגתי וחששתי לבעלי שנשאר שם. הייתי קשובה מאוד לחדשות, ולמה שקורה שם, מהפחד שיקרה לו משהו. היום יש שם לבעלי כרם והוא עושה יין . עד היום לא התנתקנו לגמרי מהגבעה. לא הייתי רוצה לגור בה אך אשמח לבקר. היום זה אחרת לגמרי, יש שם כבישים ,פרחים ,עצים וכו'..

החיים שלי היו מגוונים,  פעם בבית עם הילדים בביתי הנוח, ופעם בנסיעה מסוכנת לשומרון, ושינה בקרוואן בתנאים לא תנאים.

הזווית האישית

שרה –החוויה שלי בתוכנית קשר הרב דורי, בהעלאת הזיכרונות, הראתה לי את הדרך הארוכה שעשיתי בחיי. שמחתי להעלות ערכים ותכנים, שהיו חשובים לי ולהעביר לשי ידע על המדינה, והעבר דרך הסיפור שלי.

שי – העבודה יחד עם שרה הייתה מהנה מאוד, שמחתי לדבר איתה ,ולשמוע את הסיפורים בחייה. כמו כן הייתי רוצה לאחל לשרה המון אושר ושמחה במהלך חייה.