מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מוסר עבודה!

יהודה בעבודה בבית התפוצות
יהודה עם אביו בתל אביב
אבא שלי ממצרים ואמא מיוון. אני זוכר את הדברים כאילו היו אתמול

נולדתי בבית חולים הדסה שהיה ברחוב בלפור, ליד אלנבי, ב- 20.11.1944. 

אבא שלי הגיע ממצרים, אמא מיוון. אבא הגיע ב 1936 או 1938. אמא הגיעה גם כן באותם שנים. 

לפני שאבא שלי, אליהו אמרליו (שם כינוי: ליאטו), עלה לארץ ממצרים, הוא היה צריך לשכנע את המשפחה שלו למה הוא רוצה לבוא לארץ. הוא היה בארגון נוער – כל יום היו אסיפות למען העלייה, כדי לעזור כאן בארץ ולקדם את הארץ. הוא דיבר עם אבא שלו. אבא שלו בהתחלה לא כל כך רצה, אבל אז הוא הצליח לשכנע אותו ואבא שלו הסכים לבוא עם כל המשפחה.

אבי היה אדם מאד פיקח. הוא החליט להלביש את אבא שלו עם בגדים שמראים שהוא זקן ונזקק, בגדים קרועים, ומשענת הליכה. כשהם הגיעו יחד לפקיד, הפקיד לא רצה לתת להם לצאת לארץ. הוא ניסה לשכנע אותם שפה במצרים טוב. "יש הכל פה, נילוס, אלכסנדריה, מה עוד צריך?"

אבי אמר שיש לו אבא חולה מאד והוא צריך להגיע לפלסטינה. אבי העביר לו לירות במעטפה, שהוא נתן לו מתחת לספר. ברגע שהפקיד קיבל את המעטפה הוא אמר בסדר, אני מבין שאתם צריכים לעזוב ו"שאבא שלך יהיה בריא". הכל היה שוחד.

אמי, רחל (צ'יליבון) אמריליו הגיעה לארץ מיוון, מסלוניקי. בשנות ה- 30 גם כן. היא גרה בפלורטין.

 תמונה 1

 הוריי

אבא שלי התחיל לעבוד בנמל תל אביב. הוא היה צריך להביא סחורה בנמל. היו מגיעות אוניות אנגליות עם סחורות, והתפקיד שלו היה סבל חוף. אבי דיבר גם אנגלית וצרפתית, והיה מסייע גם בתרגום. בשנים יותר מאוחרות הסחורה שהיו מייצאים היו תפוחי זהבי, Jaffa. היו מעמיסים את הדברים על ארגזים. פעם תפסה אותו סערה בלב ים. עם סירות משוטים העובדים היו צריכים להלחם בים, וחלק נפלו בדרך.

 תמונה 2

 הוריי ליד קולנוע מוגרבי בתל אביב

אני גדלתי בצריף בשכונת שפירא בתל אביב. היה לנו צריף אחד, חדר אחד. אמא שלי סיפרה לי שעכברים היו רצים על הגג.

תמונה 3 

הוריי ואני בכיכר דיזנגוף בתל אביב, בפורים

 תמונה 4

אני (משמאל) עם הוריי, אחי ואחותי קרוב לשפת הים

הייתי ילד רקדן, מגיל 3. הייתי הולך ברחוב, שר, רוקד. שמחת חיים. כל הזמן עם מוסיקה. מגיל 12 כבר התחלתי לנגן על תופים. בגיל 13 היה תזמורת בבית ימאים וניגנתי שם, יחד עם 40 נגנים. היו שם חצוצרות, קלרינטים, טרומבון. היינו כל יום העצמאות הולכים לנגן על במת בידור. התזמורת הראשונה בבמה  היתה תזמורת מכבי אש, ואנחנו הופענו אחר כך. הסתובבנו בקרית שלום וביפו, ועברנו הרבה במות בידור. 

תמונה 5

תמונה 6

 כשהגעתי לגיל בר מצווה, הלכתי למורה שילמד אותו. הפרשה שלי היתה "אלה תולדות יצחק בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק". הפרשה של אבא שלי היתה: "אלה תולדות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו". 

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. קראתי בתורה בבית הכנסת, בשכונת שפירא. כל המשפחה הגיעה. המסיבה היתה אחר כך בבית. לא היה באולם. הגענו הביתה, כל השכנים באו, סידרנו שולחנות.שבוע ימים חגגנו. היו באים אורחים. ככה זה אצל היוונים.

 היו לנו הרבה קרובי משפחה מצדה של אמי. הם גרו במקומות שונים, בפלורנטין, בפתח תקווה. אח אחד, מרדכי, הלך להתנדב בגיל 24 בזמן מלחמת השחרור והיה שבוי בירדן. היה לו רסיס ברגל. חזר מהשבי לארץ ואחרי שנה נפטר. 

– האם יש לך מסר או אמרה שמאפיינת אותך, אשר תרצה להעביר לדור הצעיר?

"מוסר עבודה!"

מילון

בית חולים הדסה תל אביב
בית החולים "הדסה" בתל אביב פעל ברחוב בלפור 8 מ 1929 עד לסגירתו ב 1992

ציטוטים

”מוסר עבודה! “

”הייתי ילד רקדן, מגיל 3. הייתי הולך ברחוב, שר, רוקד“

הקשר הרב דורי