מאגר סיפורי מורשת

 

בתקופה ההיא לאבא שלי עדיין לא היתה מכונית. גם לא היתה לנו טלוויזיה בבית ושמחתי מאוד כשהייתי בן 7 וההורים שלי קנו את הטלוויזיה הראשונה שלנו. שבועיים אחרי יום הולדת 8 שלי עברנו לאזור חדש בעיר, קילומטרים רבים מהמקום שבו גרנו. עולם אחר! בתים חדשים והמון מגרשים ריקים, בהם היו אמורים לבנות בתים ב-10 שנים הקרובות. הכל היה חדש ושונה. הבית שלנו היה לא רחוק ממסילות רכבת ואני זוכר שבלילה הראשון לא יכולתי לישון מהרעש של הרכבות. ביום השני כבר לא שמעתי את הרכבות. כשגדלתי בקנדה רוב הילדים בגיל שלי יצאו למחנות קיץ בכפרים מסביב למונטריאול  ל-4 או 8 שבועות. כל מחנה היה בסביבת אגם, קוויבק – המדינה שגרתי בה –  היא אזור מלא באגמים. פעמיים או שלוש בקיץ הורינו היו באים לבקר והביאו לנו ממתקים.

כשהייתי בתיכון המשכתי להיות בתנועת נוער ובכיתה י"א נהייתי למדריך.  ב-1964 התחלתי ללמוד באוניברסיטה במונטריאול. ב-1966 הפסקתי ללמוד לשנה ובאתי לארץ ללמוד במכון למדריכי חו"ל בירושלים. למדנו חצי שנה בירושלים ובינואר 1967 התחלתי את ההשתלמות שלי בקיבוץ אורים ליד באר שבע, שם גרו אחותי רוסי, גיסי אהוד והאחייניות שלי שירלי וענת. שני דברים קרו במשך השנה הזו. הדבר הראשון – נולד לי אחיין נוסף ששמו עומרי. בנוסף, בשנת 1967 מלחמת ששת הימים פרצה.

בזמן שהייתי בקיבוץ עבדתי קשה ובזמן המלחמה עבדתי עוד יותר קשה מכיוון שגייסו את כל בני המשק למילואים. מיד לאחר המלחמה טיילתי עם אלפי ישראלים לעיר העתיקה, חברון, בית לחם, שכם והגולן. בסוף הקיץ חזרתי למונטריאול להמשיך ללמוד. לאחר שנה בארץ חזרתי למונטריאול להמשיך את לימודיי. באוניברסיטה בנו מבנה חדש ובתוכו היה המחשב הראשון. שלא כמו היום, המחשב תפס קומה שלמה בבניין. ואני זוכר שב-1968 התקיימה שביתה של כמה תלמידים והם שרפו חלק מהבניין וגם את המחשב.

 

ביוני 1968 התחתנתי עם לאה.