מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מוכר החטיפים שהפך לקבלן מצליח

הסבא מאיר והנכד אליעזר במפגש משותף
סבא מאיר המספר
ריגש אותי במיוחד הבניין הראשון שזכיתי לבנות

שמי מאיר עמרן, קוראים לי כך על שם בית החולים מאיר אליאס שבבגדד בו נולדתי. אני הבן הצעיר במשפחה אבל הבוגר מבן התאומים, נראה לי שקיבלתי יחס מועדף יותר באופן מאד בולט, כל המשפחה המורחבת אהבה אותי ופינקה אותי, שמות הוריי היו יעקוב ורינה ושמות אחיי היו אליהו ז"ל עמרן ז"ל ואחי התאום עלרו ז"ל.

נולדתי בשנת 1936 בבגדד שבעירק גדלתי עד גיל 14 בעירק. בגיל 4 עשו לי ברית מילה, הטקס זכור לי כאירוע טראומתי, ברחתי ממנו עד לגג. הברית התעכב בגלל שרצו שאבא שלי יהיה הסנדק. אולם הוא לא הגיע בסוף, וערכו לי ברית בגיל 4 בלעדיו. גדלתי בבית של 6 חדרים שהוו מגורים ל-3 משפחות. המשפחות היו שותפות ומחלקות ביניהם הכל. בקיץ היה מאוד חם בבית  ולכן היינו ישנים על הגגות. לא היה לנו קשה להשיג אוכל כשר. בימות החול היינו אוכלים בשר עם ירקות ואורז. ובשבתות אכלנו דגים, חמין, חצילים, ערוקים וביצים. המאכל האהוב עלי היה עמבה עם בגט, וגם חלווה עם בגט. בילדותי היה הרבה סוגים של ממתקים חלויצה, פלוקם, מלבס ועוגיות זינגולה שנשארו עד היום.

אני זוכר, שבערב ההכרזה על הקמת מדינת ישראל כל היהודים בעירק חגגו, ואני חגגתי על לחם עם עמבה ולחם עם חלווה. גרנו בשכונה יהודית. וכמו כל שכונה יהודית היה בית כנסת.

בעירק היו לי שני חברים בני גילי כיום אני לא בקשר איתם. בשעות הפנאי היינו משחקים גולות, הקפות, חמור ארוך.  ואם היה לנו כסף היינו שוכרים אופניים ורוכבים עליו, זה היה התחביב שלי.

למדתי בבית ספר ממשלתי, למדנו שם אנגלית וחשבון. היחסים שבין המורים והתלמידים היו של מורא ופחד. הייתה לנו תלבושת אחידה: מכנס כחול וחולצה לבנה. אני זוכר שמי שלא היה נקי או שלא הכין שעורי בית, המורה היה מכה עם סרגל בציפורנים. בעירק למדתי מעט מכיוון שגדלנו בלי אבא. ולא היו לנו אמצעים, לכן נאלצנו לצאת לעבוד כבר בגיל צעיר. אני לא למדתי בתיכון. בשנת 1944 היו פרעות קשות ביהודים.

העלייה לישראל

עליתי לארץ בשנת 1950, בהיותי בגיל 14. האירוע המרגש בחיי היה העלייה לארץ. בישראל הלכתי לבית הספר ללמוד. המקצוע שאהבתי במיוחד היה עברית, השקעתי בו, כדי שאוכל להשתלב בחברה בישראל. המורה שהיה אהוב עלי ביותר, היה שמעון הוא היה מאוד נחמד.

העבודה הראשונה שעבדתי הייתה חשמלאי. כבר בעירק בהיותי בגיל 11 רכשתי את המקצוע. ביום הייתי עובד בניין, ובערב הייתי מוכר חטיפים וסיגריות וכו' בקולנוע בקיבוץ עבדתי במספוא קוצר עם מגל ומביא לפרות. בשלב מסוים עזבתי את הקיבוץ וחזרתי למעברה בחולון, הלכתי ללמוד צבעות אצל בחור גרמני בקי, שלימד אותי את המקצוע באופן יסודי מאוד. אהבתי את העבודה, והייתי עושה עבודות אומנות בצביעה.

חגים

ט"ו בשבט מסמל בשבילי פרות יבשים, אביב  לדעתי היום הזה מיוחד בגלל שאפשר לאכול מלא פירות בגלל זה אני אוהב את היום הזה. בילדותי היינו מתאספים כל המשפחה ומברכים שהחיינו על כל הפירות החדשים. הפירות האהובים עלי במיוחד היו: תמרים ותאנים (בגלל שהיו בהם מלא סוגים) לאחי היה יום הולדת בט"ו בשבט.

את חג הפסח אהבתי במיוחד. מכיוון שהחג הזה מסמל עבורי את החירות, את האביב ואת בוא הקיץ. בעירק קראנו את ההגדה בשפה הערבית. היינו מכינים את המצות בבית וכל ההכנות. בפורים הינו חוגגים בסתר ובפחד מהגויים. בהושענה רבה היה לילה מיוחד ביותר כולם היו ערים כל הלילה. ובכל הבתים היו עורכים תפילות לעילוי נשמת הנפטרים.

כשגרתי במעברה הבטחתי לעצמי לקנות בית בשכונה מסוימת, וב"ה זכיתי להגשים את החלום לאט לאט.

מלחמות ושירות צבאי

כילד חוויתי את מלחמת העולם השנייה עוד כשהיינו בעירק. ובארץ את מלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

בגיל הגיוס התגייסתי לצבא. לצערי, בטירונות חבר טוב שלי שהתגייס איתי נהרג בתאונת אימונים לידי. השרות הצבאי שלי היה בגולני. בגולני והשתתפתי במלחמת יום כיפור בפיקוד העורף. במלחמת ששת הימים הייתה שמחה ורוממות רוח, אולם מלחמת יום הכיפורים הייתה טראומה לאומית.

יצאתי הרבה לחוץ לארץ, בחלקם לענייני עבודה ובחלקם לנופש. ביקרתי במצרים, במרוקו, אפריקה, בלגיה, טורקיה, יוון, ירדן, צרפת ולונדון. לא מילאתי תפקידים ציבוריים, אך היותי קבלן בנין. ריגש אותי מאד הבניין הראשון שזכיתי לבנות.

כשעבדתי כצבעי, צבעתי גם את בית דודתה של אשתי, הכרתי את אשתי, ואז ניגשתי עם אמי למשפחתה לבקש את ידה. התחתנתי בשנת 1960 הייתי בן 24 ואשתי בת 19. הייתה לנו חתונה צנועה מאוד, מכיוון שלא היו לנו אמצעים. וכשהייתי בן 25 נולדה בתי הבכורה.

היום ב"ה אני סבא לנכדים חמודים ורווה מהם הרבה נחת.

תמונה 1
תמונה משפחתית של סבא עם ילדיו ונכדיו

הזוית האישית

אליעזר משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סיפורו של סבא מאיר.

אני וסבי בתכנית הקשר הרב דורי

תמונה 2

מילון

ערוקים
קציצות ירק ובשר עיראקיות.

זינגולה
שבלולי בצק קריספיים מהמטבח העיראקי המפורסם טבולים בסירופ סוכר מפנק - מתוקים שמתאימים מאוד לאירועי מימונה וחינה

עמבה
הוא מאכל המורכב מפלחי מנגו מוחמצים ברוטב צהוב העשוי מזרעי גרגרנית יוונית (חילבה) טחונים, מלח לימון, מלח וכורכום. מאכל זה מקורו במטבח הדרום-הודי). מהמטבח ההודי התפשטה העמבה באמצעות סוחרי נתיבי הים אל המטבח העיראקי עמו היא מזוהה כיום בישראל. העמבה הגיעה לישראל עם עליית יהודי עיראק לישראל. בעבר היה קשה להשיג עמבה איכותית בישראל ולכן נהגו למהול אותה במים. הגרסה המדוללת של העמבה נפוצה בישראל כרוטב בדוכני מזון מהיר כגון שווארמה, פלאפל וסביח, לרוב ללא פלחי המנגו עצמם (שהם יקרים יותר) או חתיכות קטנות ביותר.

ציטוטים

”היום ב"ה אני סבא לנכדים חמודים ורווה מהם הרבה נחת.“

הקשר הרב דורי