מאגר סיפורי מורשת

שמי תבור אורן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי ציפי משיח, סבתי נולדה בחיפה בשנת 1952, במהלך המפגשים היא סיפרה לי על ילדותה, בחרתי באחד הסיפורים לתיעוד:

מוכרת המפיות

"זה היה כשהייתי בת שש" מספרת סבתא. "בלילה שמעתי את הורי מתווכחים על כסף". "כשקמתי בבוקר הייתה לי תכנית להרוויח כסף. הכנסתי לתיק בית הספר מפיות רקומות (שמצאתי במחבוא בארון), אלה היו המפיות של אמי ולא השתמשו בהם אף פעם".

 בילדותי

סבתא מספרת שהיא הלכה לשוק במקום לללכת לבית הספר, כדי למכור את המפיות ולהביא כסף להורים: "התישבתי על אבן, פרשתי את המפיות הציבעוניות הרקומות בעבודת יד, הינחתי קופסא לכסף ועד מהרה קנו ממני כמעט את כל המפיות והמון מטבעות נערמו בקופסא".

סבתא מספרת שבדיוק כשהיא שמחה על כל הכסף שתביא הביתה היגיעה חברה של הוריה, שעברה במקום,  ולקחה אותה חזרה הביתה: "נכנסתי הביתה כאשר קופסת המטבעות מרשרשת בידי, שמחה בכסף שהבאתי. להפתעתי אמי נעשתה "אדומה" מכעס וצעקה: איך העזת להוציא מהבית את המפיות שאמי רקמה והן היו המזכרת היחידה שלי מבית ילדותי?! אני נורא נבהלתי כשראתי שאמי בוכה, לא הבנתי למה? מה שעשיתי לא טוב? דמעות זלגו על לחיי.

סבתא מספרת שלאחר מכן אימא שלה נירגעה והבינה שהיו לה כוונות טובות. סבתא מספרת: "לאחר מכן הבנתי שלמפיות היה הרבה יותר ערך מאשר למטבעות". סבתא מספרת שאימא שלה חיבקה אותה ואמרה לה לא ללכת יותר מהבית בלי רשות.

הזוית האישית

תבור אורן: היה לי ממש כיף לשמוע את סיפורי הילדות של סבתא ציפי.