מאגר סיפורי מורשת

אני מרק בירצ'נסקי, אבא של מרגריטה. אני נולדתי בעיר מקייבקה, אוקראינה. אני רציתי לספר על שני מקרים שקרו בחיי. הם ישארו בזיכרוני עוד הרבה זמן.

בגיל שבע אני כמו כל הילדים בזמני הלכתי ללמוד בבית הספר. בזמן הזה תופעת האנטישמיות הייתה מאוד מפותחת בברית המועצות. עד היום הזה היא עדיין קיימת במספר מדינות של ברית המועצות לשעבר. בשביל הממשלה, אנשים ששלטו על המדינה, זה היה לטובה. בכל הכישלונות ורמת חיים נמוכה האשימו את האויב החיצוני ואת היהודים. ברב המשפחות היה את תופעת האנטישמיות. מה שהכי מעליב זה שברב המקרים היו מאשימים את היהודים סתם ככה, בלי שום סיבה מוצדקת…

אני הייתי אז ילד יהודי עם שיער מתולתל. לאבא שלי קרו בן ציון. הרבה אנשים בברית המועצות היו אנטישמים ואת השנאה הזאת ליהודים החדירו גם למוחות של הילדים שלהם. והנה חורף אחד ילדים כאלה החליטו להרביץ לי, אבל בכמה חודשים של הלימודים כבר היו לי חברים. הם עמדו לצדי להגנה. אחרי הלימודים לא רחוק מבית הספר היה בסביבות 20 ילדים. בערך חצי מהם היו אנטישמים, והשאר באו לעודד אותי. התחיל ריב מכות. מכות היו חזקות עד הדם, אבל אף אחד מהחברים שלי לא פחד ולא הבריז. בסופו של הדבר הילדים האנטישמים היו מנוצחים על ידינו. כל עשרת השנים שנשארו לי ללמוד בבית ספר אני והחברים שלי לא נתנו לאף אחד להעליב יהודי אחד. אני זוכר את האירועים האלה טוב מאוד ועכשיו כשאני נזכר בהם אני כאילו חיי אותם שוב.

המקרה השני שאני נזכר בו עם אהבה רבה זה היום הולדת שלי. אבל אחד מהם היה מיוחד….

יום ההולדת שלי ב-1 לינואר. אני הייתי אז בן 11.אני כמו כל הילדים מאוד חיכיתי למתנות. היה מאוד מעניין מה אני אקבל ליום הולדת הזה. אבל מה שהכי מעניין זה שאני לא זוכר שום מתנה חוץ מאחת. היא היית הכי נעימה וכולה עם אהבה שאני לא אשכח לעולם. זה היה יום. כן, יום. אחותי הגדולה נתנה לי אותו. ביום הזה אנחנו היינו במסעדה, ראינו סרט, ליד עץ אשוח ועוד המון… יום ההולדת שלי ב-1 ינואר. בהרבה מדינות חוגגים ביום הזה שנה חדשה ובגלל זה יש חופש של כמה ימים. בערים שמים עצי אשוח ומקשטים אותם. ליד העץ אנחנו פגשנו המון חברים שלי ושל אחותי הגדולה. יחד איתם אנחנו עברנו את יום ההולדת שלי ממש מעניין וכיף. אני אחזור על המילים שלי שוב, אבל זה היה יום ההולדת שאני הכי הכי אהבתי ולא אשכח אותו לעולם.

הזוית האישית

מרגריטה בירצ'נסקי: ממש נהניתי לכתוב את המאמר. הרגשתי שלפני זה בכלל לא הכרתי את אבא שלי, היה לי מאוד מעניין לראיין אתו.