מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מה את רואה במראה?

הילד רפי "אבא של שבת"
רפי ואני על במת התיאטרון הקהילתי - עכו
את מה שלמדתי מאמי החכמה יישמתי בגן הילדים שלי

שמי בילי אלרום, מתנדבת בתנועת שלם ובחרתי לשתף בחווית ילדות משמעותית שלי

פעם…כשהייתי ילדה בת שבע או שמונה, חזרתי מבית הספר בוכה… כי הילדים אמרו לי משהו שכנראה לא ממש היה לרוחי. אמי שהייתה בבית ושמעה אותי בוכה, העמידה אותי מול המראה, שהייתה תלויה על הקיר בפרוזדור ביתנו בין הכניסה לחדר לבין השרותים, ובקול תקיף שאלה: מה את רואה במראה? בבכי אמרתי "אותי.."

לא!! התעקשה אימא שלי: "מה את רואה במראה?…"

ואני עונה בבכי יותר חזק ויותר מתוסכל: "אותי.."

והיא ענתה , בנחישות לא!!! מה שאת רואה במראה, את את הילדה הכי חשובה בעולם! הכי יקרה בעולם! הילדה שאני הכי אוהבת בעולם!! התפקיד שלך לדאוג שיהיה לה הכי טוב בעולם…,  "תזכרי", אמרה לי אימא, אין בעולם אף אחד יותר חשוב ממך… היא נתנה לי נשיקה וחזרה למטבח. אני נשארתי מול המראה, עדיין בוכה, אבל מרגישה יותר טוב.

חכמתה של אמי – להסתכל במראה

תמונה 1

לימים כשהייתי גננת, הגיע לגן רפי, ילד, עולה חדש, שבקושי מדבר ומבין את השפה העברית, לא מצליח להתחבר עם הילדים, משתמש בידיים ובשיניים… את הציורים שלו היה מתחיל ומיד זורק לפח. כל נסיונות השכנוע, ההסברים, החיבוק וההכלה לא הועילו. רפי בשלו … ידיים … שיניים וציורים בפח…

פעם אחת, שנייה לפני שהציור נזרק לפח, ניגשתי לרפי בחיבוק והובלתי אותו למראה שבפינת הבובות בגן הילדים, התישבתי על הרצפה ושאלתי: "מה אתה רואה במראה??"

רפי הביט בי במבט שואל ואמר "אותי"

"לא", אמרתי, מה אתה רואה במראה?

והוא השיב … אותי…

חיבקתי אותו, בדיוק כמו שאימא שלי חיבקה אותי.. ואמרתי: "מה שאתה רואה במראה זה ילד שהוא חבר ממש ממש טוב, מה שאתה רואה במראה, זה ילד שיודע לצייר, זה ילד שמחייך, זה ילד שאני מאד אוהבת …"

רפי הביט בי במבט מוזר, העיניים שלו התמלאו דמעות, הוא חיבק אותי …. וחזר לציור …..עברו השנים ואנחנו שוב נפגשנו, רפי בחור בוגר, בימים אלו רפי לומד משחק. לפני שנתיים, כששנינו משחקים על אותה במה בתיאטרון הקהילתי בעכו, הוא שלח לי ברכה לכבוד יום ההולדת.

הברכה שכתב רפי לבילי

תמונה 2

אז במקום איחולים לעתיד אני רוצה לסכם את הברכה שלי רק במילה אחת. תודה. תודה לאימא שלי אותה אני אוהבת כל כך! הסיפור הזה מוכיח לי בכל פעם מחדש שאימא שלי היתה מחנכת דגולה מבלי ללמוד בשום סמינר, ושחינוך טוב מצמיח אנשים טובים.

אימא שלי הייתה אומרת שהדבר הכי קשה שאדם יכול לעשות זה "להסתכל בראי", כי לא חשוב מה עשית בלילה, בבוקר אתה צריך להסתכל על עצמך בראי… וכדאי שלא תתבייש.

תודה אימא על החכמה, העצות והתובנות.

 קישור לסיפורה של "אימא בצבא"

הזוית האישית

ההתנדבות שלי: שמי בילי אלרום מתנדבת בתנועת של״מ – שרות לאומי למבוגר, החברה למתנ״סים. ריכזתי במשך שנים את תכנית זה״ב בגן – גמלאים מתנדבים בגני הילדים בעכו והיום מרכזת תכנית "היכל הנתינה" בעכו וחברה בצוות ההיגוי.

הסיפור תועד במסגרת תוכנית המתעדים – תנועת של"מ.

מילון

תאטרון קהילתי בעכו
קבוצת התאטרון של אודיטוריום עכו במסגרת החברה למרכזים קהילתיים בבימויו של ברק בן דוד פעילה החל משנת 2012 ובה חברים כ20 שחקנים, החל מגילאי העשרה ועד לשחקנים בשנות ה70 לחייהם. התאטרון קם במטרה לספק תרבות איכותית לקהילת עכו והסביבה במחיר נוח לכל כיס. באמצעות העבודה המשותפת של השחקנים עם הבמאי מצליחה הקבוצה לאתר במחזות קלאסיים תופעות חברתיות ולגבשן לתוצר בימתי תוך שילוב התמודדויות, קונפליקטים ושאיפות מחיי היום-יום. (אתר חברה למרכזים קהילתיים)

ציטוטים

”הדבר הכי קשה שאדם יכול לעשות זה להסתכל בראי... אל תשכחי שאחרי הלילה בא הבוקר ותצטרכי להסתכל בראי....“

הקשר הרב דורי