מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהשואה לארץ…

סלפי 2015
משפחתי בארץ, 1977
סיפור משפחתי בשואה וסיפור העלייה לארץ.

הסיפור שלי…
 
שמי יפה פרנק, נולדתי בבוקרשט שברומניה בחודש מאי, 1938, לזוג הורים שנולדו ביאשי.
לאמי היו עוד 13 אחים ואחיות. לא כל האחים שרדו את השואה.
 
 

תמונה 1

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמונה משפחתית של אמי
 
שניים מאחיי מתו ברכבת המוות, אח אחד הובא למחנה הריכוז בטרנסניסטריה, ורק בגלל היותו רופא הוא ניצל. שני אחיי הנוספים נותרו נכים בגלל רכבת המוות. האח הקטן ביותר היה מדריך של קבוצת יתומים בתנועת נוער, ליווה אותם באנייה "מפקורה" לישראל, בשנת 1944, כששטה האנייה בסביבת חופי טורקיה היא הופצצה על ידי הגרמנים וטבעה, מאות בני-נוער טבעו למוות. האח טבע גם הוא אך חברו הטוב היה מבין חמשת הניצולים היחידים ששרדו כאשר שחו עד לחופי טורקיה.
  
תמונה 2

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמונה של היתומים
בשנת 1944 (לקראת סוף המלחמה) ברחנו לכפר קטן ליד בוקרשט וניצלנו על ידי הכפריים. פעמים רבות התחבאנו בבונקר מתחת לאדמה. בזמן השלטון הקומוניסטי, אבי היה חבר פעיל בתנועה הציונית-מחתרתית שפעלה ברומניה.
 
בשלהי שנת 1947 התנועות הציוניות ארגנו עלייה א-לגאלית של 16,000 יהודים שעלו מרומניה לישראל, ארגון העלייה כולו תוכנן בביתנו. בעוד אבי עבד על תכנון הפרטים האחרונים של המסע, בא אחד השכנים ולחש לו באוזן: "מחר, הם (השלטונות) באים לעצור אותך". החלטנו שנצא כבר באותו ערב למסע ארצה (יצאנו למסע זה רק עם הבגדים שלבשנו), נסענו בדרך,לא דרך בלילות הקרים של החורף הקשה והקר ביותר מזה חמישים שנה (ברכבת בהמות פתוחה ומשאיות) הבריחו אותנו לעבר נמל בורגס, בולגריה שממנו יצאו האניות, שם שהינו כ- 8,000 איש בכל אנייה במשך שלושה שבועות.
 

תמונה 3

 
 
 
 
 
 
 
המדפים שבהם ישנו באנייה.
 
אלה היו אניות-סחורה שבתוכן היו רק מדפים, על מדפים אלו ישנו, אכלנו רק שימורים וקרקרים ו׳׳בילינו׳׳ את השבועיים של המסע בים. לאנית קראו "פאן קרשנט" ו"פאן יורק". בדרך חשבו המפקדים שהבריטים לא יודעים מי אנחנו ומאין באנו, נאמר לנו לזרוק את כל המסמכים, שהעידו מאין באנו (בשנות השמונים כשלימדתי היסטוריה בתיכון, גיליתי בעיתון משוחזר "פעמי תש"ח" כתבה, שמתארת בדיוק את העלייה שלי מרומניה עד קפריסין כפי שתוארה בארץ).
בהגיענו אל חופי ארץ-ישראל, בשעת ערב-מאוחרת, ראיתי אורות על הרי הכרמל, זה היה מחזה מדהים. הבריטים אסרו עלינו לרדת לחוף,  הם הכריחו (!!) אותנו להסתובב ולשוט אל קפריסין, אל מחנות המעצר בקפריסין. הרגשתי כמו משה רבנו בהגיעו אל ארץ-ישראל, שראה את הארץ, אך לא הורשה להיכנס אליה.
 

אוהלים בקפריסין, אפריל 1948

אוהלים בקפריסין, אפריל 1948
 
בקפריסין הוכנסנו למחנות מעצר שהקימו הבריטים, משפחתי ואני ישנו באוהל. הוחזקנו שם מחודש ינואר 1948 עד יולי 1948. התנאים במחנה היו קשים, החורף שם היה הקשה ביותר מזה שנים, גם כאן אכלנו בעיקר שימורים וקרקרים, אנשים רבים ביניהם אמי חלו מאוד. במחנה היו גם כיתות ללימוד עברית, אנחנו הילדים למדנו בעיקר בעזרת שירים. לעתים, כשהיה יורד גשם זלעפות, הוא נראה היה בצבע אדום (בגלל אדמת החמרה שהתעופפה בחורף, עקב הרוחות העזות).
בתחילת חודש יולי, 1948, לאחר שהוקמה המדינה ותוך כדי התנהלות מלחמת העצמאות, הבריטים החליטו לסגור את המחנה (אחרי שהם כבר עזבו את ארץ-ישראל). ראשונים עלו ארצה משפחות עם ילדים, ביניהם משפחתי. עלינו באנייה שנקראה "עצמאות" (מאחר ושמות האניות שאיתן הגענו למחנה עוברתו מהשמות פאן קרשנט ופאן יורק).
בהגיענו לחיפה עברנו "מקלחות" di-di-ti. משם נשלחנו למעברה בנתניה. במעברה גרנו בצריף יחד עם עוד כמה משפחות, אבי יצא לעבוד בעבודות יזומות בפרדס ובסלילת כבישים במדינה החדשה. במעברה נשארנו כחצי שנה ולאחר מכן הועברנו לגבעת עלייה (יפו), זו הייתה עדיין תקופת מלחמה (מלחמת העצמאות), אחד מאחיה של אמי גויס מיד לאחר הירידה מהאנייה לצבא המדינה החדשה, נלחם במלחמת העצמאות ונפצע.

במרחק של כשלושה בתים מאתנו הייתה גדר, ומאחוריה הייתה שכונה ערבית (של הערבים שנשארו ולא ברחו).

גרנו בבית עם מספר משפחות (כל משפחה בחדר משלה, אך המטבח והשירותים היו משותפים). בשנת 1949 (שנה לאחר העלייה) נולדה אחותי. השכונה כולה הייתה שכונה של עולים חדשים, ועדיין לא הוקם שם בית-ספר, לכן נאלצתי ללכת ברגל עד בית-ספר אליאנס (כי"ח) בשכונת נווה צדק (של היום), תל אביב. היו ימים שהלכתי (5 ק"מ) בגשם, ללא מטרייה בבוץ, הלכתי גם כשהיה חם מאוד.
אחרי סיום בית-הספר (היסודי) עברנו לתל-אביב, לשכונת יד-אליהו. למדתי בתיכון-עירוני א' שהתפצל (כעבור שנה) לשני בתי ספר (מפאת גודלו)- עירוני א' ועירוני-ה'. סיימתי את המחזור הראשון של עירוני-ה'. אלו היו השנים הקשות של מדינת-ישראל (שנות החמישים-תקופת הצנע. ישראל עדיין הייתה במלחמה).
 
המעבר לארץ היה קשה מאוד וטראומתי. ממגורים בבית גדול, שכונה טובה וחיים עשירים- עברנו כל כך הרבה מכשולים וקשיים כדי להגיע,
אך לבסוף הגענו לארץ ולמנוחה…
 
תשע"ה

מילון

מעברה
מחנה עולים זמני בצריפים בתחילת שנותיה של ארץ-ישראל

ציטוטים

”'מחר, הם (השלטונות) באים לאסור אותך''“

הקשר הרב דורי