מאגר סיפורי מורשת

שמי נינה כהן ואני סבתא של עמית ארבוב,

נולדתי בעיר צ'מקנת שבקרגיזיה בשנת 1951 למשפחת איסקוב. אני והוריי עברנו לאוזבקיסטאן מספר חודשים לאחר שנולדתי.

סיימתי את 10 שנות לימודיי, בתקופה ההיא למדנו 10 שנים בלבד. כשסיימתי נרשמתי לקורס ספרות, ואחרי חצי שנה לקחו אותנו מטעם הקורס לקטוף כותנה. (בלי זה לא הייתי יכולה לקבל את התואר) אבל אבא שלי התנגד לרעיון, הוא לקח אותי ולא עברתי בבחינה. אחר כך הלכתי ללמוד בטכניון שיווק ומכירה. סיימתי את הלימודים והתחלתי לעבוד בחנות ענקית שהיה בה הכל: בגדים, מוצרים… אני הייתי האחראית, סגנית מנהלת.

בשנת 1972 התחתנתי עם בעלי גבריאל. הוא לקח אותי לטשקנט, וחודש לפני שילדתי נסענו בחזרה לפרגאנה (לעיר משפחתי), שם ילדתי את בני הבכור בוריס בשנת 1973. נשארנו בעיר פרגאנה ואני ובעלי, עברנו תקופה קשה מבחינה כלכלית, כי אני לא עבדתי, וגבריאל רק הגיע בפעם הראשונה לפרגאנה ועוד לא מצא עבודה קבועה. בעקבות המצב הכלכלי שלא היה יציב עברנו הרבה דירות – כולן מושכרות כמובן.

להוריי הייתה וילה גדולה, אותה הרסו, וכל מי שהיה רשום על הדירה קיבל חלק מהבית. באותו הזמן אני הייתי בהריון. התחלתי לעבוד, ואת הדירה קיבלתי אחרי שכבר ילדתי את בתי סטלה, טליה, אימא של עמית.

בשנת 1975 הייתי בחופשת וקיבלתי משכורת במשך שנה שלמה. בשנת 1978 בני השלישי נולד ושמו ארסן. לאחר 9 שנים נולדה לי בתי האחרונה סבטה. בשנת 1986 לאחר שנת חופש, שוב חזרתי לעבוד. ובשנת 1989 פרצה מלחמה בין המוסלמים לבין הטורקים, המלחמה ביניהם התנהלה באלימות, היה פחד להסתובב ברחובות, מעשים אלימים ואכזריים התרחשו יום יום. הם היו מתעללים במשפחות ושורפים אנשים.

בעקבות המלחמה והמצב הבטחוני הקשה החלטנו לעלות לישראל אני וכל המשפחה כולל ילדים וההורים.

עלינו בשנת 1991. כשהגענו לארץ. רצינו להיקלט ולהתאקלם בחברה ולהתבסס כלכלית . ולכן הצטרפנו  מיד לקורס ללימוד השפה העברית באולפן, שלחנו את סטלה וארסן לבית הספר (חוץ מבוריס שכבר גמר לימודים בברית המועצות) ואת סבטה לגן. לאחר חודש אני, בעלי ובני הבכור חזרנו לעבוד. שכרנו דירה ואחרי חצי שנה קיבלנו קרוון קטנטן בגודל של 49 מ"ר שהכיל: שני חדרי שינה, סלון ומטבח בתוך הסלון. בחדר אחד היו ההורים ובחדר השני היו הבנים. הבנות בסלון.

שם חיינו שלוש שנים ואני מצאתי עבודה חדשה במסעדה.

בהתחלה לא ידעתי שפה ולכן שטפתי כלים, אחר כך כאשר השף ראה, שאני יודעת לבשל טוב הוא לקח אותי להיות טבחית. לאחר שלוש שנים שגרנו שם קנינו דירה בקרית גת. אחרי שישה חודשים של אבטלה עבדתי בסגולה בתור טבחית. את העבודה עזבתי בגלל ניתוח כיס מרה שעברתי, ואחר כך עבדתי באיסכור במשך שנתיים, ולאחריהן המטבח בו עבדתי פשט את הרגל.

בשנת 1995 נולדה נכדתי הראשונה אורלי הבת של סטלה ושל בעלה שלומי. לאחר 10 חודשים, ב1996 נולד נכדי השני בנם של בוריס ואלונה. לאחר שלוש שנים נולד לי עוד נכד ושמו ליאור, ובשנתיים הבאות נולדו לי עוד שלוש נכדות: ב-2007 עמית, ב-2008 אווה והאחרונה – מיראל.

הזוית האישית

נינה כהן: אני אוהבת את כל משפחתי ומחכה לעוד נכדים וגם נינים!