מאגר סיפורי מורשת

לאחר 30 שנות שירות בצה"ל קשה להתקבל לחיים האזרחיים. מצד אחד האדם צעיר, מצד שני פנסיונר של צה"ל ולכן קשה למצוא עבודה מתאימה. שלושה חודשים מלאים הסתובבתי ללא עבודה.

לבסוף הגעתי ללשכת עבודה, שם הציעו לי עבודה בתפקיד סגן מנהל. הגעתי ללשכה וראיתי שכל הדלתות סגורות והיו מדברים עם אנשים דרך חלונות קטנים. אחרי שלושה ימים הגעתי למנהל הלשכה והצעתי לו לפתוח דלתות והוא אמר לי: "זה יהיה קשה לקבל קהל" ואז אמרתי לו: "אני אחראי על הקהל אם נפתח דלתות, ונכתוב רשימת מפעלים שחסרים להם עובדים. ואז כל אדם שיכנס יראה היכן קיימת עבודה וכך יבחר לאן ללכת לעבוד". המנהל אישר לי לעשות זאת. ביום השלישי בו פתחנו דלתות וחלונות הרצאתי לכל הקהל שהגיע ללשכת העבודה. בהרצאה הודעתי להם שמהיום והלאה כל אחד מהם יקבל מספר והוא יכול להיכנס לפי תורו, אין צורך להידחף כי בסופו של דבר, הוא יגיע לפקיד ויקבל מענה, היכן יש עבודה מתוך הלוח שהוצב במשרד, וכך הוא יכול היה לקבל עבודה שפנויה ושמתאימה לו. במשך הזמן התרגלו הקהל למספרים לפי התור והמשיך להיות ככה. וזה היה צעד מבורך בכך שלא היה צריך להידחף ולחכות מלא זמן. אחרי חצי שנה בעבודה התחילו להגיע פחות פועלים, לבקש עבודה. לאחר שנה עזבתי את לשכת העבודה מפני שהייתה לי רק חצי משרה ועבדתי כמעט יום שלם, ולא קיבלתי בתמורה כסף.

לאחר שעזבתי, הצבא הפנה אותי ללשכת עבודה של הצבא ושלחו אותי למשרד הקליטה. הגעתי לראיון ביום שישי למנהל מחוז הצפון, לאחר שיחה, הוא אמר לי תתחיל לעבוד במרכז קליטה בנצרת עלית, שהיו בו 4 בניינים גבוהים מלאים בעולים חדשים מאתיופיה. קיבלתי משרד בתוך אחד מהבניינים עם מתרגם לשפה אמהרית (אתיופית). לאחר שבוע עבודה עם העולים הגיע המנהל מלשכת הקליטה מנצרת עלית והציע לי ראיון ואמר לי: "קיבלת את העבודה כאחראי על מרכז הקליטה, תצליח בתפקיד ותדע שאתה זמני". אמרתי לו: "אם אני מפריע לך תשלח אותי למנהל המחוז שקיבל אותי".

אחרי שבועיים היה לנו ביקור במרכז הקליטה של האתיופים, ע"י שר הקליטה והמנכ"ל ומנהל מחוז הצפון, ואז מנהל הלשכה שאמר לי שאני לא קבוע, הגיע גם לביקור! קיבלתי אותם במשרד בשעה 9:00. אני והפקידה שלי(פקידה אתיופית) הכנו רשימות בלוח, כמה בתים, כמה נפשות בכל בית בכל 4 הבניינים של 7 קומות. כולנו במשרד, הכנו כיבוד, השר והמנכ"ל אמרו: "זנטי תן לנו הסבר על הבניינים ועל האתיופים." איך שאני קם לתת הסבר קם המנהל שלי מהלשכה, קם להפריע לי, נכנס בדברים שלי, וכשהוא קם אני יושב ומכבד אותו, 3-4 פעמים הוא הפריע לי ואז קם השר ואמר לו: "תגיד לי בבקשה מר מנהל הלשכה: האם ביקרת במרכז פעם?" ענה לו: "לא" והשר אמר: "אז למה אתה מפריע לו בזמן שהוא מתחיל להסביר, כי לפי מה שאני רואה הוא הכין טבלאות של המרכז ושל המשפחות". התחלתי לתת הרצאה, ומנהל הלשכה לא העז להפריע לי. לאחר ההרצאה יצאנו לסיבוב במרכזי קליטה של העולים, והם שאלו את העולים איך המנהל החדש שהגיע והם ענו: "הוא בנאדם טוב והוא עוזר לנו".

לאחר סיכום הביקור אמר לי השר: "אתה תקבל גם את מרכז הקליטה בטבריה ותעשה יום טבריה יום נצרת."  לאחר שהם הלכו אמר לי מנהל הלשכה: "תגיע מחר לראיון בנצרת עילית" ואז הוא חזר ואמר לי: "אתה לא קבוע בעבודה" ואמרתי לו: "לא באתי לקחת את הלחם שלך ולא של אף עובד אחר". אחרי 3 חודשים עבודה בטבריה ונצרת השר והמנכ"ל ומנהל המחוז הזמינו אותי לישיבה בירושלים, אצל שר הקליטה. מנהל הלשכה לא זומן לישיבה. הגעתי לירושלים לשר והתחלנו בישיבה, והוא נתן הרצאה לכל עובדי  משרד הקליטה ואמר להם: "אתם מוזמנים לבוא למשרד הקליטה בנצרת ותראו איזה סדר יש שם." לאחר שכולם התפזרו, השר ומנהל המחוז והמנכ"ל אמרו לי:"בוא לישיבה עם שלושתינו."

בישיבה הטילו עליי תוספת עבודה, לקנות דירות באזור הצפון לעולים החדשים. ביקשתי מהם סיכום ראיון ומינוי לקניית דירות שאני יכול להציג את המינוי בפני משרד המכירות של הדירות ומשרד השיכון. הלכתי ובאתי למנהל הלשכה ליידע אותו שקיבלתי מינוי קניית דירות. התחלתי לקנות דירות פעם בשבוע. ולאחר 3 שבועות קניתי 120 דירות. הגעתי למשרד התיווך הכי גדול בארץ ולאחר שיחה הם רצו דמי תיווך של 2% מכל צד. לאחר דין ודברים, המשרד לא ישלם דמי תיווך, הוצאתי מכתב רשום והכול (חתימות ועוד…) וכתוב במכתב שהמשרד לא ישלם דמי תיווך של 2%.

הראתי את המכתב למנהל המחוז והוא שמח על כך, ואמרתי שאני נוסע עוד 3 חודשים לבן שלי בארה"ב ואז הוא אמר לי: "אין בעיה" ואמרתי לו:"אבל יש תנאי אחד: שכשאני אהיה בארה"ב אני אבקש ממך אישור קביעות בעבודה". נסעתי לארה"ב לשלושה שבועות, אחרי שבועיים טלפנתי למנהל המחוז ושאלתי אותו אם יש אישור קביעות כשאני חוזר ואם לא אני מתפטר. והוא אמר לי: "תירגע, יש לך תעודת קביעות בעבודה!" אמרתי לו: "בטוח? כדי שאני לא אחזור לארה"ב." ואז הוא אומר לי: "מילה שלי זו מילה. ואם אין תעודת קביעות אני מביא לך כרטיס טיסה חזרה לארצות הברית". אחרי שבוע הגעתי לארץ, נסעתי ישר לחיפה, למנהל המחוז, והוא קיבל אותי יפה ומסר לי תעודת קביעות של משרד הקליטה. לקחתי את התעודה ונסעתי לנצרת התייצבתי בפני מנהל הלשכה, והודעתי לו שהגעתי ואני הולך למרכז הקליטה. והוא אמר לי שאני לא אקבל קביעות בעבודה. חזרתי לעבוד במרכז קליטה. לאחר שבועיים הייתה ישיבה של כל הלשכה בנצרת עילית, הגעתי לישיבה ואז התחילו לדבר על הנושא של טיפול בעולים, וכל אחד העלה בעיות שיש לו במרכז או בעבודה, בסוף קם מנהל הלשכה לסכם את הישיבה והוא אמר שלא נותנים קביעות בעבודה כולל אותך זנטי יעקב.

לאחר שהוא דיבר ביקשתי רשות דיבור ואמרתי לו: "אני קבוע" ואז הראיתי לו את תעודת קביעות ואז הוא קיבל חרחרה ושואל מי נתן לך את התעודה ואמרתי לו: "בזמן שהייתי בארה"ב קיבלתי אישור קביעות". הוא טלפן למנהל המחוז ואומר איך נותנים קביעות לעובד מבלי שאני אדע?" ומנהל המחוז אמר לו: "השר אישר לו קביעות ואם אתה לא צריך אותו שלח אותו למחוז". לאחר מכן קיבלתי סניף בעפולה ושם התחלתי לעבוד עם העולים שגרים בעפולה והסביבה והקיבוצים עד עמק בית שאן וחלק מעמק הירדן. במשך הזמן המנהל שלי התחיל להטיל עליי תפקידים של אנשים אחרים באזורים אחרים כדי לחשל אותי בתפקיד. אני ביצעתי בדיוק מה שהוא רצה. לאחר 3 חודשים בתפקיד בעפולה היה צריך להיות מכרז ממשלתי למנהל המחוז בחיפה. הוא שמע שאני הולך למכרז והזמין אותי לריאיון, ושאל אותי למה אני הולך למכרז של מנהל המחוז? אמרתי לו: "אסור לי? אתה לא תגיד לי מה לעשות!" הוא פחד כל הזמן שאני אגש למכרז. בכל זאת אני לא רציתי ללכת למכרז בגלל שלא היה לי זמן לנהל שם כי הייתי צריך לצאת לפנסיה עוד שנתיים, ברגע שהוא שמע שלא הלכתי למכרז הוא היה מבסוט והוא הזמין אותי לשיחה ואמר: "כל הכבוד שלא הלכת למכרז ובזכותך אני יהיה המנהל".

הוא התנהג אליי כמו חבר אמת, והבין מה אני שווה בעבודה והתחיל להעריך אותי. לאחר שקיבל את תפקיד מנהל המחוז, הטיל עליי עוד תפקידים נוספים, כמו: מנהל הלשכה בעפולה, בטבריה ובמגדל העמק והסביבה, ונתן לי גם תפקיד לפינוי אתיופים ממרכזי קליטה לדיור קבע, ממרכזי קליטה טבריה, עפולה, נוף הגליל, כפר טבור ומגדל העמק. צריך לשאול את כל העולים איפה הם רוצים לגור. התחלתי לקבל אותם לראיונות, כל אחד במרכז שלו. הפעולה הייתה מתבצעת כך: להראות להם את הדירות שהם רצו ולקחת אותם 3 פעמים במיניבוסים להראות להם אם הדירה מתאימה. כל אחד שהתאימה לו הדירה וחתם בעמידר שהדירה מתאימה לו. עבודה זו לקחה לי בערך שנה להעביר את העולים ממקום למקום ולפנות אותם ממרכזי קליטה, וחילקנו דירות מרחובות ועד הקריות וחיפה. ויש חלק שרצו אזורים שלא היו שם דירות, ונשארו במרכזי קליטה. המגורים במרכזי הקליטה היו בבניינים חדשים ולא היה דחוף להעביר אותם.

הזוית האישית

ניק: אני נהניתי מאוד בתוכנית הזאת, למדתי המון דברים חדשים על התקופה, ועל מה שהיה. אני חושב שהתוכנית הזאת מגשרת בין מבוגרים לילדים.