מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהעלייה לארץ ועד לשירות משמעותי בצבא

אני וסבי בטיול
סבא ניסים בצעירותו
סבא ניסים לחם במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים

ילדות ומשפחה

שמי סבג ניסים, נולדתי במרוקו בשנת 1948. בשנת 1950 עליתי לארץ, הייתי כבן שלוש ואת רוב הסיפורים מארץ הולדתי, מרוקו אני מכיר מהורי שאינם עוד בחיים. במרוקו השם שנתנו לי הוא מקסו ושם המשפחה הוא סבג. במרוקאית הפרוש הוא צבעי .זהו שם מלפני הרבה שנים, מתקופת המגורשים.

כאשר אימא שלי לקחה אותי בפעם הראשונה לגן הילדים ,הגננת שאלה איך קוראים לי. כשאימא אמרה לה את שמי, הגננת אמרה שצריך לשנות את השם כי השם לא ישראלי. כאשר הגענו הביתה אמי סיפרה לאבי מה הגננת אמרה והם ביחד חשבו על שם שיהיה קליט וישראלי והחליטו לקרוא לי ניסים על שם דוד של אימא שלי שנפטר. במשפחתי היינו 11 ילדים, אחותי הבכורה מרים נפטרה עקב מוות בעריסה, ואחי אלי נפטר כתוצאה מכוויות מים חמים שנשפכו עליו מעל הפתילייה. לאבי קראו שמעון ולאמי סול. לאחותי הבכורה קוראים פלורי והיא גרה בחיפה עד היום. יש לי אח בשם אלברט והוא גר בקיבוץ בצפון. אחריו אחי שלום, שגר בהרצליה והיה נהג של חברת הכנסת שולמית אלוני. אחי פליקס גר בקרית טבעון. אני נולדתי אחרי פליקס ואחרי נולד אח נוסף בשם אהרון, שגר בצפון באזור כרמיאל. אהרון היה קצין בכיר בצבא.  לאחריו נולדה אחותי מרים, שנקראה על שם אחותי שנפטרה. מרים גרה באילת הרבה שנים, עד היום. לאחריה נולדה אחותי רותי ואחרונה חביבה אחותי הקטנה, מתגוררת בטבעון וגננת במקצועה, שמה אילנה.

כאשר עלינו  לארץ התגוררנו במושב גורן ולאחר מספר חודשים עברנו למעברה ליד טבעון. בתקופה ההיא החיים במעברה היו ללא מים, ללא חשמל, לא היו שירותים והתנאים שחיינו בהם היו כמו תנאי שדה. כל האחים ישנו ביחד באותו החדר, האחד והיחיד שהיה לנו, על מיטות של הסוכנות. אלה היו מיטות ברזל. לא היה נוח אבל לא התלוננו, אלה היו התנאים שקיבלנו כשעלינו לארץ. חוויית הילדות בעיני לא הייתה קשה. אמנם לא היו ערבים מיוחדים, היינו יושבים בפתח הבית עם פתיליית נפט ואבא שלי היה מספר לנו סיפורים מ"אלף לילה ולילה", ופעם בשבוע התגנבנו למוסד חינוכי רמת הדסה והיינו הולכים לחדר האוכל לראות את הסרטים שהקרינו לחניכים.

מכיוון שלא היה הרבה מה לעשות בחיים במעברה, אהבתי להתעסק עם כל מיני חפצים ולהמציא המצאות. הייתי מוכשר מאוד ולכן במשך הזמן התחלתי לפרק דברים ולהרכיב אותם חזרה. ככה לאט לאט הילדים במעברה היו מביאים אלי דברים מקולקלים, הייתי מפרק להם אותם, מתקן וכך בסופו של דבר כל תושבי המעברה נעזרו בשירותי התיקון שלי .

מכיוון שנהגנו להתגנב לרמת הדסה לצפות בסרטים, ובמושב הזה לא אהבו את הרעיון והיו רודפים אחרינו, החלטתי להשתמש בכישורי ולאט לאט הצלחתי להמציא ולבנות במו ידי מכונה להקרנת סרטים באופן ידני. הייתי הולך לחפש סרטים שהיו זורקים במקומות מסוימים, לוקח אותם ומקרין אותם לילדי המעברה באופן ידני מהמכונה שאני המצאתי.

במעברה למדתי עד כיתה ד' ולאחר מכן עברנו לשיכונים, בניין חדש בקריית טבעון. סוף כל סוף בית עם קירות מבטון. בטבעון היה בית ספר ומיד עברנו ללמוד בבית הספר הזה, הכול היה חדש וכיף לילדים. שם למדתי עד כיתה ח'. אותה תקופה הייתה תקופת הצנע. היינו מקבלים תלושים לקנות אוכל בסיסי הביתה ומדי פעם היינו מקבלים גם תלושים לעוף או חמאת שמנת. כל שבוע אימא שלי הייתה שולחת אותי עם התלושים לקנות אוכל.

בעבר בשנים ההם לא הכירו את המושג מחונן ולא היו מתייחסים להישגים כמו היום. בתחילת כיתה ט' נשלחתי ללמוד בבית ספר בחיפה שנקרא הטכניון, לא ממש הבנתי למה שלחו אותי לשם ולא אהבתי את זה שאני צריך כל בוקר לנסוע נסיעות ארוכות מטבעון ועד לחיפה. אחרי 4 חודשים התייאשתי ועזבתי את הלימודים. ורק לאחר מספר חודשים  התברר לי ששלחו אותי ללמוד דווקא בבית הספר הזה מכיוון שהוא נחשב בית ספר ברמה גבוהה לילדים מצטיינים, והציונים שלי עד כיתה ח' בחשבון היו בין הטובים. היום אני יודע שאם היו מדברים על הדברים כמו היום לא הייתי מוותר על ההזדמנות הזאת. הפסקתי ללמוד והתחלתי לעבוד בשוק בתור ילד צעיר מאוד.

צבא ואהבה

בגיל 17 וחצי התחלתי להתכונן לגיוס לצבא. תוך כדי הכרתי את מי שהייתה אז חברה שלי, ובמשך השנים הפכה לאשתי שרה, היא הייתה קטנה ממני ורק בת 13 וחצי כשהכרנו. במהלך שירותי בצבא הצעתי לה נישואים, וכשהגיעה לגיל שמותר להתחתן התחתנו. גרנו בקריית טבעון מספר שנים. לאחר סיום שנות החובה בצבא חתמתי קבע. את שירותי בקבע עשיתי ביחידת השריון, עגנו בתעלת סואץ. בזמן שירותי הצבאי נלחמתי בשתי מלחמות גדולות: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בזמן שירותי בצבא קיבלתי תפקידים מאוד מתקדמים למרות היותי חיל צעיר, מפקדי זיהו את כישרונותיי. עם סיום השירות בתעלת סואץ, ביקשתי העברה לצפון כדי לעבור עם משפחתי. קיבלתי אישור מהצבא לעבור לצפון, קנינו דירה והתמקמנו בנצרת עילית. עם שירותי הצבאי בצפון השלמתי את ההשכלה ושנות לימוד, רכשתי המון ידע ובשנת 1988, בהיותי בן 44 יצאתי לגמלאות.

פרישה לגמלאות

כאשר יצאתי לגמלאות טסתי בפעם הראשונה לחו"ל, לאיטליה לתערוכת מכוניות גדולה. היה מרגש מאוד לטוס במטוס כל כך גדול לארץ רחוקה ובפעם הראשונה לטיול במדינה אחרת. כשחזרתי לארץ הבנתי שאני צריך להתחיל לעבוד ולא לשבת בבית מגיל כל כך צעיר. החלטתי לפתוח עסק ולהיות עצמאי. פתחתי בנצרת עלית עסק שמכר תבלינים וממתקים והעסק הוחזק על ידי במשך 5 שנים. לאחר מכן מכרתי את העסק בענייני המזון והחלטתי לפתוח עסק שגורם לי להתעסק עם הדברים שאני אוהב: לפרק, לתקן, להרכיב, בדיוק כמו באותם ימים במעברות. פתחתי עסק חדש שעוסק ברכבים ובמכשירים אלקטרונים וחשמליים. אהבתי מאוד את העבודה שלי ועבדתי בה במשך 20 שנה ואני ממשיך עם זה גם היום אחרי הפרישה. היום אני בפנסיה, נהנה לטייל וליהנות מהזמן הפנוי, לפעמים אני עובד מעט אבל הדבר שהכי אני נהנה ממנו הוא הבילוי עם נכדיי האהובים שבכל הזדמנות שיש אני נמצא איתם.

הזוית האישית

הנכד איתי: במהלך כתיבת העבודה למדתי יותר על סבי ועל סיפור חייו. התהליך היה מהנה ביותר ואפילו מרגש בחלק מהסיפורים. אפילו שאני מאוד מאוד קשור לסבי ואנחנו מאוד מחוברים אחד לשני, אני מרגיש שהעבודה קירבה בינינו עוד יותר וזה ממש כיף לגלות עוד כל מיני סיפורים וצדדים של המשפחה. עכשיו אני יודע יותר על סבי ועל המשפחה שלי ואני בטוח שזה רק חלק מאוד קטן מהסיפורים ויש לי עוד הרבה מה לשמוע.

סבא ניסים: לא הייתי מוותר על ההזדמנות הזאת להכין עבודה כה משמעותית עם נכדי, בעיקר כי לאור הסיפורים שנזכרתי בהם הבנתי שבמהלך החיים היו לא מעט הזדמנויות ליהנות. אני לומד מכך שכל הזדמנות – צריך לקחת ולנצל את הטוב שבה, אחרת אפשר להפסיד ולפעמים רק לאחר שנים מבינים מה ההפסד.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", הייתה יישוב זמני במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היום אני יודע שאם היו מדברים על הדברים, לא הייתי מוותר על ההזדמנות ללמוד בטכניון“

הקשר הרב דורי