מאגר סיפורי מורשת

עליתי לישראל מבגדד שבעיראק כילד בן חמש, ולא זוכר הרבה מהתקופה הזו. הדבר היחיד שנחרט בזיכרוני הוא הגירוש שלנו. אני זוכר שהסיעו אותנו לשדה-התעופה והעלו אותנו על מטוס כשכולנו יושבים בצפיפות על הרצפה. כשהגענו לישראל הסיעו אותנו למחנה עולים, ולאחר שלושה חדשים העבירו אותנו למעברה (שהיא תחנת-מעבר זמנית לעולים). בהתחלה גרנו באוהלים במשך חצי-שנה, וחיִינו בתנאי שדה כמו בצבא. לאחר-מכן הועברנו לצריפים עשויים מבד, ושם "בילינו" כ-7 שנים, עד שקיבלנו דירה משלנו, וסוף-סוף היו לנו חשמל ומים…

כשסיימתי את לימודיי התיכוניים התקבלתי ללימודי הנדסת אלקטרוניקה במסגרת העתודה האקדמאית. כדי לממן את לימודיי עבדתי בכל חופשת קיץ בקיבוץ בעבודות קטיף, בגידולי שדה ובייצור כלי-אוכל מפלסטיק. לאחר סיום הלימודים התגייסתי לחיל האוויר ושֵרתי במשך 21 שנים בתפקידים שונים. השיא של שירותי בחיל-האוויר היה קבלת "פרס ביטחון ישראל" מנשיא-המדינה על פיתוח מערכת לוחמה אלקטרונית למטוסים שנמשך כ-7 שנים. המערכת תרמה ועדיין תורמת לביטחון המדינה.

 לאחר השחרור מצה"ל הקמתי מפעל לייצור שעונים אטומיים. שעון אטומי הינו שעון הקובע במדויק את הזמן בכל העולם. הדיוק שלו הוא ביליונית של שנייה (מיליונית של מיליונית של שנייה). לאחר מספר שנים בתחום השעונים האטומיים הקמתי חֶברה משלי, אותה אני מנהל עד היום, מזה כעשרים ושבע שנים. החברה משווקת בישראל מערכות ביטחון, ומשלבת את העשייה לבֵיתי עם התרומה למדינה. אם היו שואלים אותי בצעירותי אם זה מה שאני אעשה בחיי- לא הייתי מאמין. אני מרגיש שהגשמתי את כל חלומותיי, וגם אתם אם תחלמו, תרצו ותשקיעו – אל המטרה תגיעו!!!