מהמדבר לגן עדן
שמי ענת זיסקינד, נולדתי בשנת 1944 בבית הערבה, קיבוץ בצפון ים המלח. בשנת 1948, בזמן מלחמת השחרור, הוחלט לפנות את בית הערבה. באותה תקופה הייתי ילדה בת ארבע. בקיבוץ הוחלט שיש לפנות את הילדים ולכן פינו אותנו בלילה, במטוס קטן, לקיבוץ שפיים. התארחנו בשפיים מספר חודשים, עד שבנו את קיבוץ כברי, קיבוץ על גבעה בגליל המערבי.
בינתיים חיינו בבית ערבי בכפר הערבי הנטוש "נהר" שננטש בעקבות המלחמה, זה היה בית גדול מאד שהיה ממוקם מתחת לגבעה, בתוך בוסתני פרי. הבית היה נקי, זרמו בו בתעלת בטון מי מעיין קרים ומתוקים והוא היה מוקף בעצי פרי, מכל הסוגים והמינים. עד אז לא וטעמנו פירות כאלה מעולם, היו שם תותי שמי, משמשים, תאנים, רימונים ופטל. כל קירות הבית, הרצפה והתקרות היו מעוטרים בציורים נפלאים וצבעוניים. בחורף פרחו שם כלניות, נרקיסים ורקפות, מי המעיין הזכים זרמו בין כל אלה.
המקום הזה נשאר לי בזיכרון כתמונה בגן עדן. עברו הרבה שנים, ולעיתים אני נזכרת בבית הנטוש וחושבת לעצמי על מי שגר שם לפנינו. לאחר המלחמה עזבנו את בית הערבה ועברנו לקיבוץ כברי בגליל המערבי. עד היום משפחתי המורחבת גרה בקיבוץ. לימים עברתי לקיבוץ מחניים שבגליל העליון ובו הקמתי את משפחתי.
הזוית האישית
סבתא ענתקה: הייתה לי הזדמנות לפגוש את הנכדים המקסימים שלי בבית הספר שלהם.
הללי: היה כיף לעבוד עם נועם וסבתא למדתי על סבתא הרבה.
נועם: היה לי מעניין ללמוד על סבתא ועל הסיפור שלה.
מילון
בוסתןבוסתן הוא גן-חקלאי ליד הבית אשר כולל בתוכו עצי פרי, שתילי ירקות ושיחי תבלינים. הבוסתן נבנה לרוב בקרבת מקור מים, ולכן הוא נפוץ במזרח התיכון שמאופיין במיעוט של גשמים. (ויקיפדיה)
בית הערבה
בית הערבה הוקם לראשונה כקיבוץ ב-8 במאי 1939 על ידי חלוצי תנועת הנוער המחנות העולים של הקיבוץ המאוחד.
ציטוטים
”בחורף פרחו שם כלניות, נרקיסים ורקפות, מי המעיין הזכים זרמו בין כל אלה“