מאגר סיפורי מורשת

שמי נינה גולדשטיין ואני סבתא של יואב. אני בת 78 ונולדתי ברומניה בעיר בוקרשט בשנת 1944. להוריי קראו זאב ושרה גריסרו, הם נולדו ברומניה.

בזמן מלחמת העולם השנייה לא למדתי בגן או בבית הספר לאור המלחמה באירופה. בשנת 1950, בעודי בת 6, עליתי לארץ ישראל עם הוריי באונייה שיצאה מרומניה והגיעה לנמל חיפה. משם נשלחנו למחנה עולים שנקרא שער העלייה, מחנה עולים אליו הגיעו עולים מרחבי אירופה. לאחר זמן מה נשלחנו למעברה במושב בשם רמת הדר, המשפחה שלי קיבלה אוהל ולאחר מכן קיבלה צריף קטן מעץ. החיים בצריף הקטן היו קשים מאוד, הוריי נאלצו לעבוד בחקלאות והריהוט בצריף היה דל .

בשנת 1951 נולדה אחותי דורה בכפר סבא. לאחר לידתה עברנו לגור בעיר יפו ושם התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי. החיים היו קשים עבורנו וכאשר סיימתי לימודים בבית ספר יסודי התחלתי ללמוד מקצוע – פקידות, בשביל לעזור בפרנסת המשפחה. התגייסתי לצבא בשנת 1962 ושירתי בבסיס תל נוף. לאחר השירות הצבאי עבדתי בסוכנות היהודית בתל אביב עד לנישואי.

את חנוך בעלי הכרתי בשנת 1964, דרך חברים מנתניה. התחתנו בשנת 1973 בזמן מלחמת יום הכיפורים ועברנו לגור בנתניה. חנוך פתח עסק – תריסים וחלונות ואני הקדשתי את חיי לגידול הילדים שלנו. בשנת 1974 נולד בננו הבכור דורון ובשנת 1975 נולד בננו הצעיר ליאור (אבא של יואב) ולאחר שגדלו התחלתי לעבוד כמטפלת ילדים.

בשנת 1985 אחותי דורה חלתה ונפטרה, זה היה אירוע קשה מאוד לכל בני משפחתי. הוריי נפטרו גם כן כמה שנים אחריה.

אבל עם כל עצב מגיעה גם שמחה – בשנת 2006 בני ליאור התחחתן והקים משפחה והיום אני סבתא לארבעה נכדים – יואב (הבכור שנולד בשנת 2009 ומי שכותב את הסיפור הזה), נועה (שנולדה בשנת 2011), אסף (שנולד בשנת 2012) והדר (הקטנה מכולם, שנולדה בשנת 2018 – השנה שבה איבדתי את בעלי חנוך).

כשהנכדים נולדו, התפטרתי מהעבודה שלי וטיפלתי בכל אחד מהם במשך שנתיים. חנוך בעלי נפטר בשנת 2018 לאחר מאבק במחלת הסרטן בפעם השלישית. כיום אני גמלאית ומתגוררת בנתניה.

לספר את סיפור חיי לנכד שלי ריגש אותי מאוד, נזכרתי בילדותי, בבני במשפחתי שכבר אינם בחיים – הוריי, אחותי ובעלי. לצערי, אין לי תמונות מרומניה או מילדותי בארץ להראות ליואב. אמרתי ליואב שטוב להיזכר בעבר אך צריך לדעת גם להסתכל לעתיד .

הזוית האישית

סבתא נינה: לספר את סיפור חיי לנכד שלי ריגש אותי מאוד, נזכרתי בילדותי, בבני במשפחתי שכבר אינם בחיים – הוריי, אחותי ובעלי. לצערי אין לי תמונות מרומניה או מילדותי בארץ להראות ליואב. אמרתי ליואב שטוב להיזכר בעבר אך צריך לדעת גם להסתכל לעתיד .

יואב הנכד המתעד: כתיבת הסיפור חיים של סבתא שלי היתה שיעור לחיים. למדתי עליה הרבה דברים חדשים שלא ידעתי בעבר, לא ידעתי למשל שהיתה לה אחות, כי היא נפטרה עוד לפני שנולדתי. עצוב לי שסבתא שלי איבדה הרבה אנשים יקרים בחייה וחוותה קשיים בילדותה. אני שמח שיש לה אותנו בחייה.