מאגר סיפורי מורשת

החיים שלי באנגליה

ילדות

נולדתי בלונדון וגרתי בשכונה שנקראת Hendon, שהיא שכונה שגרו בה הרבה יהודים.

אני באה מבית חילוני – מסורתי, ההורים שלי שמרו מאוד על המסורת היהודית, הפרידו כלים של בשר וחלב, ביקרנו בחגים בבית הכנסת. ההורים שלי שוחחו ביניהם גם ביידיש, ובגלל שרציתי להבין מה הם אומרים אז למדתי גם להבין יידיש. למדתי בבית ספר יהודי, שבו למדנו על היהדות וגם על החגים היהודים. אחרי שעות בית הספר, נהגתי ללכת למועדון בבית כנסת, ששם נפגשתי עם עוד ילדים יהודים מהשכונה.

בילדותי בלונדון

כאשר הייתי נערה באנו לישראל כל המשפחה שלי לחופשה ומאוד התרשמתי מהמדינה, והחלטתי שאני רוצה לחזור מתישהו לישראל.

לונדון של שנות ה-60

היה מאוד כיף לגדול בלונדון בשנות ה-60. המוזיקה הייתה מיוחדת הלהקות הבריטיות שבכל העולם אהבו לשמוע את השירים שלהם ועד היום הזה עוד שומעים את המוזיקה שלהם (הביטלס, הרולינג-סטונס, קווין, אלטון ג'ון והזמר שהכי הערצתי רוד סטיוארט).

היה מאוד קשה להחליט לעבור למדינה חדשה כמו ישראל כי אני באה ממשפחה מאוד גדולה ומאוד חמה ומלוכדת, וכמו כן היו לי חברים טובים ובית טוב ואהוב. אבא שלי היה אחד מ-11 אחים ואחיות וזה היה מאוד מיוחד בזמנו, ואמא שלי הייתה אחת מ-4 אחים ואחיות, ובסה"כ יש לי כ-40 בני דודים. נהגנו להיפגש תמיד כל המשפחה ולחגוג יחד את החגים. עד היום אני שומרת על קשר עם כל בני הדודים שלי, שמפוזרים במדינות שונות (ישראל, אנגליה, קנדה צרפת, ניו זילנד ועוד)

העלייה שלי לישראל

בשנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר הייתי בת 19 החלטתי לנסות ולעלות למדינת ישראל. הפרידה מבני משפחתי לא הייתה לי קלה אבל הייתי מאוד סקרנית כלפי מדינת ישראל. אהבתי את האופי הישראלי, שהיה מאוד שונה ממה שהייתי רגילה אליו באנגליה – הפתיחות, הישירות והחום. גם אור השמש והחום, היוו ניגוד למזג האוויר האפור ששרר רוב הזמן באנגליה.

שכרתי חדר קטן ברחוב נורדאו בתל אביב, וכאשר התחלתי לעבוד, שכרתי דירה קטנה עם כמה חברות. בהתחלה היה לי מעט מאוד כסף והסתפקתי בלאכול קופסת קוטג' אחד ביום ולחמנייה.

ללמוד את השפה העברית היה קשה, וכמו הרבה עולים הלכתי לאולפן שהיה ברחוב מלך ג'ורג' בתל אביב ושמה למדתי במשך 4 חודשים עברית, חשבתי שאני בחיים לא אלמד לדבר את השפה הקשה הזו. היו בכיתה עולים מכל העולם. המורה לימדה באמצעות סיפור על ג'יימס בונד, והופתענו מכך שהעולים מרוסיה לא שמעו עליו…

לימודי באולפן

עד היום אני זוכרת איך המורה הסבירה לנו איך להבדיל בין המילים עם ואם. היא לימדה אותנו הרבה מילים בשפה גבוהה שהיא אמרה שאם נשתמש בהם ברחוב יש סיכוי שלא יבינו אותנו, ואני זוכרת אחד מהמילים שהיא אמרה לנו לעשות ניסוי עם המילה "כריך" שאז אמרו סנדוויץ' היא אמרה ללכת לבקש מהקיוסק ממול כריך ולראות אם הוא מבין אותנו – והוא לא הבין!!!

היה לי מאוד קל למצוא עבודה בישראל כי לפני 50 שנה לא היו הרבה אנשים שדיברו אנגלית ויכולתי להתחיל לעבוד כמעט מידית בשפה האנגלית והרווחתי בזכות זה כסף טוב.

אחרי המון שנים שחייתי בישראל, אמא שלי ואחותי עלו לישראל ועברו לגור באותה עיר שאני גרתי בה, חולון.

בתמונה עם הילדים שלי

בתמונה עם הנכדים

הזוית האישית

הנכדה נעמה: במהלך הכתיבה למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי, היה מאוד מעניין לשמוע סיפורים על המשפחה של סבתא שלי.

סבתא סוזן: אני מאוד נהניתי להיות עם נעמה בבית הספר שלה, לפגוש את המורה המקסימה שלה, חגית, ולהכיר את בית הספר וספריית מתן, וללמוד עוד דברים על נעמה המקסימה שלי.