מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

נולדתי בבית עולים ברעננה כילד שני למשפחתי, לאחר מכן נולדו לי עוד שתי אחיות וחיינו שישה נפשות בבית של חדר וחצי, בית הספר היה במרחק של שני קילומטר מהבית וכל יום היינו צריכים ללכת ברגל את המרחק הזה לבית ספר, לא היו לנו שירותים ומקלחת בבית, היינו צריכים ללכת ברגל חמישים מטר עד השירותים, אלו היו שירותים משותפים לכל האנשים בבית עולים. בתקופה הזאת הכל היה מוזנח, היו מלא פשפשים וחרקים, הכל היה חול, ולא היו כבישים. אני זוכר שבימים גשומים פעם, הייתי חוזר הביתה רטוב, מלא בבוץ, וכל הבגדים שלי היו ספוגים במים כי בתקופה הזאת לא היו מטריות.

דברים שזכורים לי מהילדות במיוחד הם הסיר חמין של אמא שלי, והמאכל שאמא שלי היתה תמיד מכינה לי שהוא פירה עם ביצה קשה ברוטב חרדל, אני זוכר שתמיד הייתי מבקש מאמי שתכין לי את זה לאחרי בית ספר וכל פעם הייתי שמח מזה מחדש, בילדותי אהבתי מאוד לשחק כדורגל ושיחקתי בהפועל רעננה עד גיל הנוער, עוד משחקים שהייתי משחק היו: שבע אבנים, חמש מקלות, מחלק לחם, מחבואים, משחקי כדור וכ'ו… לאחר מכן, כשעברנו לבית חדש ויותר גדול, ברחוב פרדס משותף ברעננה, אני זוכר שחשבנו שהבית הזה הוא ענק מכיוון שבבית הקודם היה רק חדר וחצי ובבית החדש היו להם שלושה חדרים, הבית לא היה כזה ענק, אבל זה מה שחשבנו כי בהשוואה לבית הקודם זה היה הרבה יותר גדול, היינו ממש שמחים כי בבית החדש לא היו פשפשים יתושים וכל שאר החרקים, אני זוכר שבמקום החדש כולם הכירו את כולם, וכולם תמיד שיחקו ביחד ברחוב, אני זוכר שלשכנים שלנו היה לול תרנגולות ותמיד היינו קונים מהם ביצים ועוף, ואת העופות היינו לוקחים לשוחט שישחוט את העוף.

המשפחה ושורשי המשפחה

נולדתי להורי חווה ויהודה, לבית משפחת פרינץ, את השם שלי קיבלתי על שם סבי מצד אבי, הרברט פרינץ, ובעצם שמי היה לאון הרברט פרינץ, כשנולדתי הייתי בן שני והיתה לי אחות גדולה בשם רגינה, לאחר מכן נולדו לי עוד שתי אחיות ששמן גיזה וקארין, הוריי עלו מגרמניה לישראל,  אבי עלה ב 15.2.1948, אך שנת עליית אמי לא זכורה לי.

אבי אבי, יהודה אדגר פרינץ, היה בנם של של ארנה והרברט פרינץ, נולד בתאריך 20.2.1927 ולמד בבית הספר היהודי בברסלאו, לאחר שיהודה עלה ארצה הוא הכיר את חווה, ובשנת 1949 נישא לה, ולאחר מכן נולדו לו ולחווה ארבעה ילדים.

אימי

אמי, חווה, על ילדותה אין לי פרטים רבים, אך על שאר חייה יש לי, חווה לבית לנסברג עלתה לארץ עם קבוצת ילדי "הקיבוץ" כמו שאר אחיותיה, חווה הכירה את יהודה כשביקרה בבית אמו ארנה, לאחר מכן היתה החתונה ונולדו הילדים.

צבא

בצבא שירתתי בגולני בהתנדבות, את הטירונות שלי עשיתי בבסיס שנקרא שרגא, מול קיבוץ לוחמי הגטאות, הטירונות ערכה חצי שנה, וכמובן שהיו אימונים מפרכים אך אני אהבתי את זה, אחרי הטירונות הלכתי לקורס מפקדי כיתה, ולאחר מכן חזרתי להדריך טירונים במחנה שרגא, מלחמת יום כיפור: במלחמת יום כיפור הייתי במוצב בגולן, המלחמה תפסה אותנו לא מוכנים והסורים הגיעו עד למוצב שלנו, היינו מוקפים, לא יכולנו לצאת מהמוצב, עד שהגיעו כוחות שריון לחלץ אותנו, המשפחה לא שמעה ממנו שבועיים, ומאוד דאגו, בזמן שכוחות השריון הגיעו אני יריתי בסורים במרגמות, אני זוכר שיריתי והתחפרתי, ויריתי, והתחפרתי וכך הלאה. לאחר מאבק לא קל הסורים נסוגו ואני יצאתי מהמוצב, והצתרפתי להילחם עם גדוד אחר, עד שתפסתי את עצמי, והבנתי שלא ידעו מה קורה איתי בגדוד שלי וחזרתי לגדוד, ונלחמתי עם הגדוד שלי.

כשהסתיימה המלחמה השתחררתי משירות סדיר וגייסו ותנו לסדיר נוסף למשך שישה חודשים. כשהשתחררתי מהשירות הסדיר הנוסף קיבלתי חופש רק לשבוע, וישר זמנו אותי למילואים. במילואים עשיתי קורס הסבה לתותחנים, צירפו אותי לגדוד מילואים והייתי מפקד צוות. לימים קיבלתי תפקיד של רב סמל סוללה והשתחררתי מהמילואים בגיל 45.

הקמת המשפחה

כשהשתחררנו מהצבא נדרנו נדר, כמה חברים, שנתחתן ונקים משפחה. למזלי זה התקיים. התחתנתי ישר אחרי המלחמה עם שרה, אשתי כיום, ובגיל 23 כבר הייתי אבא לעדי, ילדתי הבכורה. בגיל 27 הייתי אבא לניר, בני השני. עברו ימים, חגגנו ימי הולדת, בת מצוות, בר מצוות, והופ! עדי התחתנה, זה היה בשנת 1999, ולאחר כמה שנים, שם באמריקה הרחוקה, נולדה שני, נכדתי הבכורה, ןלאחר שנתיים נולד נכדי השני, רון, ולשמחתי הרבה, כשרון היה בן חודשיים הם עלו ארצה, והיינו כמשפחה מאוחדת ומאושרת. בשנת 2000 גם ניר התחתן, ונולדה עלמה, נכדתי השלישית, ולאחר שנתיים גם עומר, הנכד הכי צעיר. אנחנו משפחה מאוחדת מאוד, אוכלים ארוחות שישי ביחד, חוגגים חגים ביחד, ונופשים הרבה בח"ול ביחד.

עיסוקים ותחביבים

כשהשתחררתי משירות, עבדתי כשכיר במפעל אלקו, לאחר מכן נהייתי קבלן לעבודות עפר ופיתוח, בזה אני עוסק עד היום, זאת עבודה שאני מאוד אוהב והיא מביאה לי סיפוק, ומפרנסת את משפחתי בכבוד, תחביבים שיש לי הם שחיה ובילוי עם נכדיי, אי אוהב לצפות בכדורגל, אוהד מכבי נתניה, וכשיש זמן בשבתות הייתי הולך למשחקים שלהם.

כיום

כיום אני כבר בן 64, קבלן לעבודות עפר ופיתוח, גר בהוד השרון עם אשתי שרה, יש לי 2 ילדים, עדי וניר ו – 4 נכדים מקסימים, שני, רון, עלמה ועומר, אוהב לבלות עם נכדי, לטוס לחו"ל ולשחות. ובעיקר אוהב את האוכל של אשתי.

הזוית האישית

שני: היה לי מאוד כיף לעבוד איתך, נהניתי לשמוע את הסיפורים שלך, לדעת על מה שהיה פעם, לגלות דברים חדשים עליך, ולהראות לך איפה אני לומדת. תודה סבא!

לאון: נהניתי מאוד לראות את בית הספר של שני, לספר לה את הסיפור שלי, ואני שמח שהוא מונצח ושיום אחד הנינים שלי יוכלו לראות את סיפור החיים שלי.