מאגר סיפורי מורשת

אימי-הילדה (Hilda) באומל- נולדה בקושיצה, סלובקיה, ב-9.3.1920. בת בכורה לאתל, עקרת בית ולהיינריך, חייט אומן. הייתה לה אחות, מגדה-מלכה, שצעירה ממנה בשנה וחצי ואח קטן ואהוב, דנש-דויד. בשנות נעוריה חי בביתם גם בן דודה, מרקוס זדנו שבא להיות שוליה לאביה וללמוד ממנו את מקצוע החייטות.

מסיפוריה ומתמונות ילדותה עולה תמונה של נערה מאושרת, חברותית, צחקנית ונחרצת. תלמידה טובה שהרוויחה דמי כיס משעורי עזר שנתנה לתלמידי הכיתות הנמוכות.עזרה לאביה בקשר עם הלקוחות והייתה זו שהלכה עם אחיה לאסיפות הורים בביה"ס.

בהסכם מינכן 29.9.38 ומפגש הבוררות שלאחריו 2.11.38 ניסו איטליה, בריטניה וצרפת לרצות את גרמניה והסכימו שחמישית משטחה של סלובקיה ורבע מאוכלוסייתה יועברו להונגריה. באמצע התיכון נאלצה אימא להתמודד עם שפת לימוד חדשה, הונגרית. היא סירבה לרדת כיתה והתנחמה בהצטיינות בשעורי ספורט. עד סוף השנה תפסה שוב את מקומה בין התלמידים המצטיינים אך גילויי האנטישמיות המתגברים סביבה והכרזת האזור כשטח צבאי סגור עם הפיכתה של סלובקיה למדינת חסות נאצית, אילצוה לעזוב את ביה"ס.

אחותה שהייתה בהריון ושבעלה נלקח למחנה עבודה, חוזרת לבית הוריה בקושיצה ואימא עם חבריה ממכבי הצעיר עולים ב- 1940 על רכבת לברטיסלאבה, ממתינים במחנה מאולתר טולצה, ומפליגים באוניית המשא, אטלנטיק לא"י. הם מפליגים שבעה שבועות בתנאי רעב וסניטציה קשים, רבים חולים ואף מתים ורק תקוותם להגיע לא"י מחזקת אותם. מול חופי קפריסין האוניה נתפסת ע"י הבריטים ששלטו אז בארץ ומנעו כניסת יהודים אליה. האוניה מובלת לארץ ונוסעיה מועברים למחנה המעצר בעתלית ומשם, כעבור שלושה ימים, ולמרות התנגדות פסיבית ואקטיבית מצידם, הם מגורשים למאוריציוס.

כעבור 5 שנים בתנאי מאסר באי מאוריציוס אשר בשליטת האנגלים משוחררים ה "עולים הבלתי ליגאלים" ומגיעים ב 1945 שוב לישראל. אימא מצטרפת לכפר רופין עם קבוצת הצ'כוסלובקים ורק אז שומעת על גורל משפחתה:מכיוון שהיו מנכבדי קושיצה לא האמינו שייפגעו ואכן היו מאחרוני המגורשים (1944). הם נכלאו בגטו בקשה (קושיצה) ואחרי כמה שבועות הצעידו אותם הגרמנים ליער סמוך,ירו בכולם והטמינו אותם בקבר אחים.

זהו בקיצור סיפורה של אימי הילדה באומל הילדה השמחה והמוצלחת ממשפחה בורגנית מבוססת בקושיצה עד להפיכתה לחיה רוס, חברת קיבוץ כפר רופין, אם ורעיה במדינת ישראל הצעירה.נצר יחיד למשפחתה. סיפור לא יאומן על משחקי גורל, נסיבות היסטוריות,פוליטיקה,ואנשים חסרי לב המשחקים בציניות ובאכזריות בחיי אנוש. לימים, כשנפלו חומות הברזל של הגוש הקומוניסטי בתחילת שנות התשעים, זכתה אימא למצוא את בן דודה, שוליית החייט, מרקוס זדנו, לאחר שחמק בזהות בדויה ממחנות המוות ובנה לעצמו חיים חדשים כנוצרי, קומוניסט, חייט אומן בברטיסלאבה.

הזוית האישית

נורית בירון: החוויה בתוכנית היתה מאוד משמעותית עבורי. מחד ראיתי את אמי בזווית אחרת ואת נכדתי, שירה למדתי להכיר ולהעריך מזווית אחרת.

שירה בירון: קבלתי הזדמנות להכיר ספור אחד מספורי המשפחה. וזמן איכות עםסבתא