מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה, אני נולדתי בשנת 1936 בכפר טופילץ שנמצא ברומניה.

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ובגיל ארבע נכנסו לביתנו כוחות הצבא של של רומניה בשיתוף עם הגרמנים והוציאו אותנו בכוח מהבית. הספקנו לקחת מהבית מעט חפצים ובאותם רגעים נכנסו השכנים והתחילו לקחת דברים מהבית.

אמרו לנו:"אנחנו משאילים את הדברים". עלינו על עגלות עם סוס וזה הוביל אותנו לשיירה מתוכננת של הנאצים.

השיירה התקדמה לכיוון יתר הכפרים שבדרך הצטרפו אלינו עוד ועוד יהודים שגורשו מבתיהם וכולנו ביחד בשיירה  הגענו לעיר לתוך גטו גדול ושם היינו תקופה די ארוכה. היות הגרמנים רצו לשלוח אותנו למחנות ריכוז והשאירו אותנו במחנות על מנת לקחתנו בכל עת שיירצו.

עם הזמן הגיע הודעה ממשלת רומניה לעזוב אותנו ושנלך לעבוד ומתי שהם ירצו אותנו הם יקבצו אותנו חזרה למחנה,באותה תקופה לקחו את אבא למחנות עבודה בבולגריה. ואני ואחי נשארנו בבית שהשכרנו לשם קיומנו.

המצב היה מאד קשה כי לא היה מה לאכול. ככה שרדנו תקופה של כשנתיים עד כמעט שנה לפני סיום המלחמה.

 

אנחנו שלחנו חבילות אוכל לאבא שהיה במחנה עבודה אבל כדי לשלוח את האוכל וקצת כסף היינו צריכים לנסוע כמאה קילומטר מהבית שלנו.

לאימא שלי קראו מרים, היא זייפה את התעודה שלה. מרים ברומניה זה מרייה. ככה עם השם מרייה היינו יכולים לעלות לרכבת. הרכבת הייתה מלאה גרמנים אז לא התנכלו אלינו בגלל השם מרייה של אימי. מריה בנצרות זה שם קדוש אצל הנוצרים "מרייה הקדושה". ככה יכולנו לעבור ולשלוח לאבא ממרחק של מאה קילומטר את החבילות.

אמי הייתה אישה מאד אמיצה ובתוך הרכבת שנסענו אני ואחי אימא בקשה מאיתנו לא לדבר אף מילה ברכבת כדי שלא ידעו  שאנחנו יהודים,וככה עשינו כמה פעמים עד סיום המלחמה. בעיר שגרנו היה עוצר בארבע אחרי הצהריים והיה אסור לעזוב את הבית בכלל,כולנו הסתובבנו עם טלאי צהוב כדי לזהות אותנו שאנחנו יהודים.

המצב היה קשה מאד מבחינת מזון ומבחינת ביטחון. כל יום שעבר היה נס גדול מהשמיים שהצלנו לשרוד את הגיהנום הזה.

 

כעבור שלוש שנים בשנת 1945 הסתיימה המלחמה ואבא חזר הביתה ממחנות העבודה. כעבור חמש שנים נוספות עלינו לארץ ישראל עם אוניה ושהגענו לארץ הביאו אותנו למחנה בית עולים בחיפה שקראו לו "שער העלייה".

כעבור חודש העביר אותנו לעוד בית עולים בפרדס חנה שהיה מחנה צבאי אנגלי. כעבור שלושה חודשים העבירו אותנו לראשון לציון לשיכון המזרח ושם גרנו באוהל שלוש שנים רצופות. כעבור שלוש שנים עברנו לבני ברק לשיכון ה'.

 

כעבור חצי שנה התגייסתי לצבא והייתי בגולני שלוש שנים. עברתי את מלחמת סיני,מלחמת משטרת עזה ומלחמת ניצנה. התקופה הייתה ארגון פאדיון שדומה היום לחמאס וכל השרות שלי בגולני היו מרדפים בלילה וביום אחרי הארגון הזה.

היו לנו המון הצלחות והם עשו הרבה פיגועים בנו. בשנת 1956 השתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד ליטוש יהלומים. כעבור שנתיים התחתנתי והקמתי משפחה. נולדו לי 4 ילדים. כולם נשואים כיום יש לי כמות לא מבוטלת של נכדים וגם נינים, הרבה מהנכדים נשואים. 

 

אני מאד שמח לשבת עם נכדי ולספר לו בקיצור נמרץ את קורות חיי גם אם זה כרגע רק על קצה המזלג. כתבתי את קורת חיי בקיצור נמרץ בין השנים 1936-1962…. ההמשך יבוא….