מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהחושך ביוני לאור שלאחר יוני

תום וסבא ישראל בספרית בית הספר נעמי שמר
הנשיא פרס, סבא, סבתא, תום, יהלי ואמא
מחושך "השבת השחורה" יוני 1946 לאור שלאחר מלחמת 6 הימים יוני 1967

סיפורו של ישראל סבא של תומי

שמי ישראל אסא, סבא של תומי, נולדתי בתל אביב ב-1 ביולי 1946 יומיים אחרי "השבת השחורה". "השבת השחורה" זה הכינוי שניתן לשבת ב-29 ביוני 1946. בגלל עוצר שעשה הצבא הבריטי ששלט בארץ בחיפוש נשק בבתים בישובים שונים ברחבי הארץ ועצר רבים ממנהיגי היישוב בארץ.

בילדותי גרתי בשכונת מכבי החדשה בדרום תל אביב עם הורי, אחותי לבנה ואחי משה הצעירים ממני. גרנו 5 נפשות בדירת חדר וחצי. היינו משחקים ברחוב מחבואים, 5 אבנים, גולות ועוד. את הקורקינט בניתי בעצמי (שני לוחות עץ וגלגלים) ואופנים משומשות קיבלתי מדודי. למדתי בבית ספר יסודי "החיל" ביד אליהו, למעט שנה בכיתה ד' בבית ספר ממלכתי דתי "מודיעים" ביד אליהו. עם התבגרותי כנער עברה המשפחה לדירה מרווחת יותר בקריית שלום.

היות וגדלתי בבית מסורתי, קידוש בערב שבת ובית כנסת בשבת, טבעי היה שלאחר הלימודים השתתפתי בחוג תלמוד תורה בבית הכנסת בשכונה. כתלמיד ביסודי התאמנתי בכדורסל בערב בקבוצת ילדים של מכבי תל אביב, ברח' מכבי, במגרש תחת כפת השמיים עם המאמן חזן שחקן נבחרת ישראל בכדורסל.

הקורקינט של שנות ה -50 בבנייה עצמית

תמונה 1

 בנייה עצמית  

תמונה 2
                            .

החל מכתה ה' הייתי חניך הצופים ב"שבט צבר" יד אליהו עד כתה יא' והשתתתי במחנות קיץ של הצופים בקיבוצים ובג'מבורי בשנת 1958- ובשנת 1961. ג'מבורי הוא מחנה גדול של צופים הבאים ממקומות שונים בארץ, ומתקיים בדרך-כלל כל ארבע שנים במסגרת לאומית, או בינלאומית.

סמל הג'מבורי בו השתתפתי 

תמונה 3

את חגיגת הבר מצווה חגגתי עם המשפחה והדודים בבית הכנסת השכונתי. לקראת אירוע הבר מצווה הלכתי  עם אמי לצלמנייה (חנות לצילום), להצטלם לתמונת בר מצווה עם תפילין. לאחר הצילום נראיתי ללא כיפה. מה עושים? הצלם צייר כיפה שחורה על ראשי ובלבד שלא יראו תמונתי ללא כיפה. הורי לא היו מרוצים, והצלם נאלץ לצלם שוב כשאני עם כיפה על הראש . (לחשוב שהיום מצלמים עם הנייד, מוחקים ומצלמים שוב).

בילדותי חג הפסח היה בחיק המשפחה והדודים כשקריאת ההגדה (תמונה שנת 1950), בעברית ובלאדינו –  שפה ספרדית שיהודים דיברו.

ההגדה של פסח – תמונה שנת 1950

בעברית  

תמונה 4
 בלאדינו  
תמונה 5

המשכתי ללמוד בבית ספר תיכון עירוני ערב לנוער א (ברחוב מאז"ה בתל אביב) כאשר ביום עבדתי בסטודיו לגרפיקה שימושית וציור שילוט, (נמצאתי מתאים לגרפיקה ועבודות מדויקות). בסיום לימודי ב- יא' ניתנה לבוגרי ביה"ס תעודת סיום "מוקדמות". בשנה שלאחריה למדתי במכללה לגרפיקה בתל אביב עד לגיוסי לצבא.

התגייסתי לצה"ל ב-4 בנובמבר 1964. עברתי טירונות בבה"ד 4 ואח"כ קורס מכי"ם {מפקדי כתות} בשבטה. הוצבתי לחיל הקשר ביחידת בטחון. עשינו סיורים לאורך גבול לבנון, סוריה ובדקנו אם יש חיבורים של האויב לקווי טלפון. וכן האזנו כ"בטחון שדה" של חיל הקשר. השתחררתי בתום שרות צבאי מלא ב-2 למאי 1967. כחודש לפני שפרצה מלחמת 6 הימים ביוני 1967, נקראתי למילואים לאחר שבועיים של אזרחות. הייתי המילואימניק הכי צעיר כשפרצה "מלחמת 6 הימים". הייתי עם יחידת הקשר בהר מירון ולאחר שנכבשה רמת הגולן עברנו למחנה ליד יישוב סורי בשם מסעדה שם נפצעתי מנפץ של רימון שהתפוצץ בכף ידי. עקב כך אושפזתי חודש בבית חולים זיו בצפת, ואח"כ חודשיים בבית חולים תל השומר שם עברתי ניתוחים לשיקום כף ידי השמאלית.

ערב הוקרה של ארגון נכי צה"ל

בתאריך 6.5.18 התקיים ערב הוקרה של ארגון נכי צה"ל לחבריו לרגל חג העצמאות 70.  באירוע הוענק לי ולנכי צה"ל אחרים שהוזמנו תעודות הוקרה של ארגון נכי צה"ל  "על פועלך ותרומתך בתקומתה של מדינת ישראל ושמירה על קיומה". הוקרה זו מהווה מסר חשוב לדורות הבאים על הכרת המדינה והערכתה לנכי צה"ל.

תעודת הוקרה של ארגון נכי צה"ל לאסא ישראל

תמונה 6

לאחר צאתי מבית החולים הגעתי כפצוע צה"ל למרפאת אגף השיקום במשרד הביטחון שם ראיתי לראשונה את רותי חיילת מזכירה רפואית, וכעבור 4 שנות חברו נישאנו ב-9 נובמבר 1971.

פציעתי הביאה לשינוי בהתפתחותי המקצועית, מגרפיקה שלפני הצבא, ללימודים אקדמיים אחרי הצבא  B.A מדע המדינה ולימודי עבודה, M.A חינוך, M. A משפטים, תעודה בניהול מנהל עסקים, ותעודה בייעוץ ארגוני ולניהול הדרכה אחרי הצבא, תחילה כממונה על הדרכה באוניברסיטת ת"א, ובהמשך מנהל המכללה למנהל בת"א, יועץ ארגוני ניהולי לחברות בכלל זה יועץ לשר הכלכלה בממשלת רבין ועד לתפקיד שיפוטי כנציג ציבור בבית הדין לעבודה בת"א וכמגשר בבתי משפט השלום.

התפתחותי המקצועית כפי שתיארתי במקביל להקמת המשפחה עם רעייתי רותי והולדת שלוש בנותינו קרן ענת ודנה הם: האור שלאחר מלחמת ששת הימים יוני 1967 כפי שכתוב בכותרת הסיפור.

סבא ישראל בהרצאתו בכנס שופטים ונציגי ציבור בבית הדין לעבודה בת"א  

תמונה 7

סיפורה של רותי אשתי הסבתא של תומי

רותי נולדה ב-29 באפריל 1948 בעיר שצ'צ'ין בפולין ועלתה לארץ עם הוריה בגיל שנתיים. המסע לארץ היה ברכבת מפולין לנאפולי באיטליה. בנאפולי עלו על אוניה בשם "קוממיות". זמן קצר לאחר שעלו על האנייה נעלמה להוריה ואחרי חיפושים באנייה נמצאה, ללא אחת מנעליה שאבדה. כשהגיעו לארץ נשלחו למעברה של עולים "מחנה ישראל" ליד לוד.

האנייה קוממיות 

תמונה 8
  מסלול ההפלגה מנפולי איטליה לישראל  
תמונה 9

תעודת זהות מפולין של סבתא רותי וסבתא רבא  עם עליה לישראל

תמונה 10

לאחר תקופה עברו לגור בדרום תל אביב ברחוב השוק בדירת חדר עם מטבח ואח"כ ללב ת"א. רותי למדה בבית ספר יסודי "אחד העם" בתל אביב, המשיכה בתיכון "ספרא" ואהבה במיוחד ספרות, היסטוריה ותנ"ך, כמו כן הייתה ב"צופים" וב"תנועה המאוחדת". בצבא שירתה כמזכירה רפואית בטיפול בפצועי "מלחמת 6 הימים".

לאחר שחרורה הצטרפה לעסק משפחתי בענף התכשיטים וכשהעסק נסגר עברה לעבוד בחברה הממשלתית למדליות ומטבעות כמנהלת סניף תל אביב. רותי ייצגה את המדינה מטעם החברה למדליות בשנת היובל בתערוכה בינלאומית בקנדה בה הוצגו מדליות ומטבעות שהונפקו ע"י המדינה. לאחר שפרשה מהחברה המשיכה כמתנדבת ב"ויצו" בסיוע לנשים נפגעות אלימות. רותי נפטרה ממחלה קשה ב-5 ביוני 2017. תאריך זה הוא יום היובל למלחמת ששת הימים שהוא גם יובל שנים מיום היכרותנו בהם 46 שנות נישואים.

תמונה 11
 

רותי מייצגת החברה למדליות בתערוכת בינ"ל בקנדה ביובל למדינה

תמונה 12
 
תמונה 13
    
תמונה 14

תודה על פעילותה בויצו  – תעודת ההוקרה לרותי

תמונה 15

שפה משותפת לי ולרותי ?

אשתי רותי ז"ל ואני באנו מבתים בהם דברו מספר שפות. גרמנית פולנית ואידיש בביתה של רותי, והורי דיברו ספרדית טורקית ויוונית. על רקע זה זכור לי מקרה משעשע בהיותנו בחופשה ביוון, המלצר במסעדה בה ישבנו, פנה אלינו משום מה בגרמנית. רותי השיבה בגרמנית אך כשפנה אלי בגרמנית השבתי שיוכל לדבר אתי באנגלית או ספרדית. אז עצר ושאל רגע, אם רותי לא מדברת ספרדית ואתה לא מדבר גרמנית, אז מה השפה המשותפת לשניכם ?

סיפור הורי, והורי אשתי רות – סבתא רבתא וסבא רבא של תומי

הורי אשתי רותי ז"ל לוטי {לבית יעקב} ויהושע {לבית ליכטנשטיין}, הם סבתא וסבא רבא של תומי. לוטי נולדה בגדנסק גרמניה, למשפחה מסורתית. למדה בבית ספר נוצרי ופעמיים בשבוע למדו יהדות. עם עליית הנאצים לשלטון המשפחה החלה חיה בפחד סבלה מהצקות כמו זריקת אבנים על חנות הקונדיטוריה שלהם, רכושם הוחרם ולבסוף גורשו לגטו ורשה, את המלחמה שרדה ניצולת שואה יחידה ממשפחתה. יהושע, סבא רבא של תומי, נולד בפולטוסק פולין למשפחה חסידית מיוחסת. כשבגר היה מזכיר תנועה ציונית בפולטוסק. עם עליית הנאצים ברח לסיביר שם עבד במחנה עבודה. בסיום המלחמה עבד כחקלאי וכשחזר לפולין גילה כי רוב משפחתו נספו בשואה.

אמי שושנה {לבית רודיטי} ואבי יוסף אסא, הם סבתא וסבא רבא של תומי. שניהם ילידי איסטנבול טורקיה. שלטון הנאצים בגרמניה ערער את ביטחון היהודים בטורקיה והביא את אמי לעזוב את איסטנבול ולעלות על רכבת בדרכה לארץ ישראל. עם עלייתה, אמי גרה אצל קרובת משפחה בפתח תקוה ועבדה במפעל גרביים. אבי יוסף, סבא רבא של תומי, עלה לארץ לאחר ששילם כופר כדי לחמוק מגיוסו לצבא הטורקי. בהגיעו לנמל יפו המשיך לירושלים. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כסוחר עורות אך המצב הכלכלי הקשה בארץ הביא אותו לעבוד כטייח ופועל בניין – מקצוע שנדרש באותה תקופה. הורי שושנה ויוסף נישאו בארץ בחג סוכות ב- 1945.

מקור השם אסא

מקור שם המשפחה אסא, הוא בארמית ופירושו רפואה בדומה למילה "אסותא". בתנ"ך מוזכר אסא כמלך יהודה {מלכים א' טו' }. אסא מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה17 בטורקיה. מקור נוסף לאסא הוא בשם של עיר עתיקה באזור אלבה בספרד שנהרסה במאה ה-10. בישראל ב-1980, זכור לי מקרה משעשע קשור לשם אסא, כשיום אחד בא למשרדי באוניברסיטת תל אביב שליח ובידו צ'ק עבורי לפקודת אסא ישראל. העפתי מבט ומיד החזרתי לו את הצ'ק, מדוע ? כי בצ'ק היה רשום א.ס.א ישראל צ'ק המיועד ל א.ס.א אגוד ספורט אקדמי בישראל שמשרדם שכן באוניברסיטת תל אביב.

שני שירים אהובים הקשורים במישרין בשמותינו: ישראל ורותי.

האחד היה להיט בעת נישואינו: "ישראל, ישראל". מילים: מהמקורות. לחן: שלמה קרליבך. "ישראל, ישראל, ישראל, בטח בשם. ישראל, ישראל, ישראל, עזרם ומגינם הוא"

השני שיר קלאסי פולקלורי: "רותי" מילים: חיים חפר. לחן: עממי רוסי. "לי כל גל נושא מזכרת, מן הבית, מן החוף, מן העצים יפי צמרת, וזהב שלכת בת חלוף.  הhנשאי, ספינה, ושוטי, מה רבים הכיסופים, לי נערה יש ושמה רותי, המצפה באלה החופים. תכול עיניה כשמיים, מבטה כלהבה, לו אך נשקתי השפתיים, אז ידעתי מה זאת אהבה.

 

לסיום: ביטוי המשקף את היסטורית לימודי מבי"ס יסודי ועד לאוניברסיטה "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט, צט) כמו גם "אֵיזֶהוּ חָכָם?-הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" ופרושו: חכם הוא מי שלומד משהו מכל אדם.

הזוית האישית

ישראל אסא: תהליך הכתיבה עם נכדי תום רסולי, היה מאתגר עבורי. החל מעצם העלאת הזיכרונות מהעבר הרחוק שלי ובעיקר של רעייתי רותי ז"ל וכלה בסיפור העבר בע"פ וניסוח המידע העובדות וחוויות העבר. כשכל פיסת מידע נראתה תחילה חשובה לא היה קל לברור את העיקר ולהציגו באופן ברור ומעניין לנכדי כמו גם לקוראים אחרים.

סבא ישראל אסא מודה להורים של תומי  קרן וגילי רסולי ולנכדיי תומי ויהלי על שיתוף הפעולה בתוכנית הקשר הרב דורי.

בתודה ישראל אסא

הנשיא פרס, סבא, סבתא, תום, יהלי ואמא

תמונה 16

מילון

השבת השחורה
"השבת השחורה" זה הכינוי שניתן לשבת ב-29 ביוני 1946. בגלל עוצר שעשה הצבא הבריטי ששלט בארץ בחיפוש נשק בבתים בישובים שונים ברחבי הארץ ועצר רבים ממנהיגי היישוב בארץ.

מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ועוד., לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה, פרצה המלחמה בתקיפת חיל האויר הישראלי על חיל האויר המצרי במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור. ויקיפדיה

ג'מבורי
ג'מבורי הוא כינוס מחנה גדול של צופים ממקומות שונים בארץ וכאשר המחנה הוא בינלאומי באים מארצות שונות בעולם.

ציטוטים

”"מכל מלמדיי, השכלתי" ו"אֵיזֶהוּ חָכָם?-הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" ופרושו: חכם מי שלומד מכל אדם.“

”יהא כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות“

הקשר הרב דורי