מאגר סיפורי מורשת

שמי משה עזקיאל, אבי בחר את שמי מכיוון שהורי בחרו תמיד שמות מהתנ"ך. נולדתי בהודו בעיר בומבי.

גדלתי בסביבה יהודית במרכז העיר ,בית הספר היהודי היה במרחק של 2 ק"מ מביתי  כמו כן במקום היה לנו בית כנסת, שהיה קרוב לבית הספר, בשבתות היינו הולכים להתפלל בו. בבית היו לנו 2 חדרים ו- 7 נפשות , החדר הראשון היה כחדרמנוחה ובו גם עשינו את השיעורים ובנוסף גם למדנו ,בחדר השני היינו מתרחצים ומבשלים  היינו מבשלים עם גז וכו'

הורי נולדו בעירק בעיר בגדד ב-1912 אבי הביא את אישתו הצעירה שהתחתנו לאחר זמן קצר והגיעו להודו מאחר ואביהיה סוחר בזמן המנדט ולכן פתח חנות בגדים והתחיל לעבוד וז נולדו כל הילדים שלהם.

לאבי קראו סולומון ולאמי קראו פלורה אבי היה סוחר בדים והתה לו חנות קטנה  אימי היתה תופרת בגדים גלביות ליהודיםעירקים.

אחותי הבוגרת במשפחה ,זריפה, היתה אחת הבנות המצטיינות בקהילה היהודית, ואחרי גמר הבית ספר היא הלכהלקולג'. בגיל 19 הורי חיתנו את זריפה כדי למלא את בקשתה של סבתי שגססה.

האח הגדול שקראו לו ראובן ז"ל היה עוסק בבגדים והיה יוצא כל בוקר עם סבל, לשכונות אחרות כדי למכור.

האחות השנייה הייתה מתילדה ילידת 1930 היא גמרה בגרות בבית ספר יהודי בהודו בשם "הבונים" והתחילה לעבודבמשרד התקשורת ושם פגשה את בעלה שהיה קצין בצבא ההודי .

האח השני הוא אני משה עזקיאל, כשגמרתי את בית ספר זה אז הורי רשמו אותי לבית ספר הודי ,חטיבת ביניים, ששםלמדתי עד הבגרות ואחר כך עליתי לארץ ישראל.

האח השלישי קראו לו יונה ז"ל, יונה הלך איתי לבית הספר והיה בכיתות הקטנות ,כשאני הייתי בגדולות, בבית ספר היו עד8 שכבות.

בשבתות הלכנו לבית כנסת ואכלנו ביצים חומות חמות עם תפוח אדמה ובצהריים אכלנו חמין טעים!

ביום חול אכלנו מאכלים שאוכלים כמו היום, אמי הכינה את אוכל. את הבשר קנינו בחנות של יהודים ששחטו שחיטה כשרה.

גרנו בשכונה יהודית שקראו לה נקפרה.  נקפרה היתה שכונה שגרו רוב היהודים .בזמן המנדט השנים היו טובות ואביהתרחב במסחר.

החברים שלי היו כולם יהודים ממשפחות יהודיות שרובם היו עירקים .היה לי חבר קרוב בשם ששון, והלכנו לאותו הביתספר ובחופש היינו משחקים עם עוד ילדים בנוסף גם היה קולנוע שהיינו הולכים אליו בשכונה היו כמה חנויות של יהודים כמומסעדות ,מכולת וכו .

שם בית הספר היה "הבונים"  לפעמים התהליך היה שבכיתות הקטנות התלמידים היו צריכים לעמוד בתור בבוקר כדי לקבלכוס שוקו עם עוגייה.

היינו בכיתה בערך 22 – 26 תלמידים ואיך שהמורה הייתה נכנסת היא היתה אומרת  "בוקר טוב תלמידים" והיינו צריכיםלענות לה "בוקר טוב המורה". אחר כך המורה הייתה קוראת את השמות של התלמידים אחד אחד והיינו צריכים לענות"נוכח". בצהריים היינו הולכים לאכול בחדר אוכל של בית הספר .

המשמעת הייתה חזקה מאוד והמורה הייתה מענישה והעונש היה לעמוד מחוץ לכיתה ליד הדלת. לפעמים המורה הייתהנותנת פתק לתלמיד שהיה מוסר להורי ובו היה כתוב שההורה היה מוזמן לבית הספר.

בבית הספר הייתה תלבושת אחידה מכיוון שכל הבית ספר היה ניתמך על ידי איש עשיר בשם משפחת יעקוב ששון .בביתהספר היה טיולים וגם מסיבות .

המורה שהכי זכורה לי הייתה המחנכת שלי וגם המנהלת שקראו לה מיס יוסף.

בבית בספר כל צהריים היינו אוכלים ארוחת צהריים מלאה שהם : מרק , אורז עם עדשים ואחר כך בננה.

המקצועות שהכי אהבתי היו : היסטוריה ועברית.

בשנת 1944 עברתי לבית ספר אחר בשם " ניו מודל היי סקול" שם למדתי בחטיבת הבינים שם למדתי עד שנת   1950לאחר מכן בשנת 1951 עברתי לבית ספר מקצועי שקראו לו " טלרין קולג " בשנת 1953 התחלתי לעבוד עם אבי במסחרבדים .

פעם בשבוע בבית ספר "הבונים" היה תנועת נוער בשם "הבונים" הייתה מורה שהייתה מספרת לנו כל מיני סיפורים עלישראל ופעם נוספת במוצ"ש. כל הקבוצה הייתה נפגשת והיינו רוקדים "הורה". ואחר כך רצינו לעלות לארץ ישראל אני ואחיהגדול. שמענו מוזיקה אנגלית ואני זוכר שבערב אבי היה פותח את הרדיו ושומע מוזיקה עירקית. הריקודים ששמענו באותה תקופה היה רוקנרול: אלביס, דין מרטין ופרנק.