מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפולין בשנת 1948, בעיר קטנה בשם דזרז’וניוב. שם אימי פולה ושם אבי שמעון. בפולין, אימי הייתה גננת ואבי היה מנהל רכש במפעל גדול.

בשנת 1957, עלינו לארץ – הוריי, אחותי הגדולה חנה ואני, דרך הים באוניית נוסעים גדולה בה פגשתי לראשונה מלחים אפריקאים אשר הכירו לנו את המסטיק שהיה בעינינו ממתק מדהים.

אני, ילדה בת 9, נשלחתי לקיבוץ גליל ים ואילו הוריי נשלחו ליוקנעם שם עבדו בקטיף שזיפים, גרו בבית קטן בישלו על פתיליה וישנו במיטות סוכנות מתקפלות, ולמרות התנאים הקשיים של החיים בארץ לעומת חייהם בפולין לא התלוננו כי הרגישו בארץ שלהם.

יום הניתוק מאימי, כשהגעתי לקיבוץ, זכור לי כחוויה קשה במיוחד. כשנאלצתי להיפרד מאמא שהביאה אותי לשם ירד כבר הערב ונשארתי ילדה בת 9 בחשכה, לבד, ללא הכרת השפה ויכולת לתקשר. כל בתי הילדים בקיבוץ נראו אותו הדבר. לא ידעתי איך אסתדר. עמדתי ובכיתי עד שהגיע מישהו מחברי הקיבוץ והוביל אותי לבית הילדים.

לאט לאט נקלטתי בחברה, קיבלתי מורה שלימדה אותי וקרוא ולכתוב בעברית. זכורה לי הפעם הראשונה שביקשו ממני לקרוא בקול רם בכיתה, מאוד התרגשתי.

צורת החיים החדשה בקיבוץ – מגורים עם ילדים בלבד מאוד ביגרה והעצימה. היינו עצמאיים והוטלו עלינו משימות ואחריות כמו דאגה לניקיון המגורים שלנו לאחר שעות הלימודים ולפעמים גויסנו לקטיף פרי הדר.

מאוד אהבתי את חברי הצברים ורציתי להידמות להם בלבוש כמו סנדלים תנ"כיים ומכנסיים קצרים גם החיים בקיבוץ קסמו לי. היינו חבורה מגובשת, לפעמים שובבים ועשינו הרבה תעלולים, קיוויתי שאשאר שם תמיד.

ב- 1960, חזרתי לגור עם הוריי אשר עברו בינתיים לתל אביב. השנה הראשונה בתל אביב לא הייתה קלה, מאוד התגעגעתי לחברי מהקיבוץ והחיים שם. בתל אביב סיימתי בית ספר עממי ותיכון. הייתי חברה בתנועת נוער, יצאנו למסעות וטיולים ומאוד אהבתי את אותה התקופה.

התגייסתי לצבא בשנת 1966 ושירתתי בנח"ל. בשנת 1967, כאשר פרצה מלחמת ששת הימים הייתי בהיאחזות כרם שלום. אנחנו, הבנות, עמדנו בשער ההיאחזות וחילקנו לשיירות החיילים שעברו כריכים ושתיה. ביום השני למלחמה הציע לנו נהג אוטובוס שנסע לחזית להחזיר פצועים להצטרף אליו. זו היתה חוויה מטלטלת מאוד. היה קשה לראות את הבחורים שלנו פצועים, חלקם אף קשה.

אחרי הצבא למדתי להיות לבורנטית רפואית, מקצוע שלא אהבתי.

שנתיים אחרי פגשתי את בעלי, כעבור שנתיים נישאנו והקמנו משפחה, נולדו לנו שלושה ילדים – שני בנים ובת , כולם שרתו בצבא, למדו הקימו בית בישראל, ואנו זכינו לנכדים מקסימים שאחת מהם, מיקה, הזמינה אותי להשתתף בפרויקט המקסים הקשר הרב דורי.

קישור לסיפור בפורמט PDF:  מהגולה לגאולה

סיפור אהבה מלכה גלבוע: 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.