אני בנישתי חנה נשואה לבנישתי ציון גרנו ברחובות וגידלנו שלושה ילדים
בשמחה: אלעד, ערן ומיכל.
לאחר 15 שנה עברנו לגור ביבנה,
אלעד הבן הבכור התגייס
לצבא בגיל 18 שנים לחייל מודיעין שדה, עשה את שירותו באהבה ובמסירות. אחרי שנתיים
ערן אח של אלעד התגייס לחיל רפואה, המשיך לקצונה ושירת לתפארת את המדינה
כקמב"ץ. כאשר הבן הבכור אלעד סיים את שירותו הצבאית המשאלה שלו הייתה לטוס
ללוס אנג'לס שבאמריקה, וכמובן נתתי לו את בירכתי כאם, לאחר שרות מפרך של 3 שנים.
אלעד
החליט להאריך את שהותו בלוס אנג'לס וכן להתחיל בלימודים ובעבודה הוא סיים את לימודיו
בהצלחה בתואר ראשון- בכלכלה ומינהל עסקים, בשילוב עבודה בערב כברמן במסעדה. הקשר
עם המשפחה בארץ היה דרך טלפון או סקייפ
מידי יום ביומו. ערן הבן השני שלנו שירת בצבא קבע כקצין
בחיל רפואה- כקמב"ץ, הוא מאוד אהב את שירותו,
בד בבד מאוד התגעגע לאחיו אלעד השוהה בארה"ב, עם הזמן הוא קיבל חופשה מהצבא
וטס ללוס אנג'לס לבקר את אחיו, המפגש היה מרגש והשהות הייתה מאוד מהנה.
בערב פורים
ערן הלך לשמוע את קריאת המגילה בלוס אנג'לס ושם בבית הכנסת הוא הכיר את בלה,
שהייתה חברה שלו והיום היא אשתו לחיים. ערן בינתיים חזר ארצה להמשך שירותו הצבאי, יחד עם זאת החברות של ערן עם בלה פרחה, למרות
המרחק.
לאחר שהוא סיים את שירותו הצבאי בקבע ערן החליט לעזוב את הארץ, ולהצטרף לחברה שלו
בלה שכל כך אהב. לנו כהורים היה מאוד קשה הפרדה והמרחק משני הבנים שלנו היקשה
עלינו ביום יום, ובכל דרך ניסינו לתקשר איתם.עם הזמן.
ערן התחיל ללמוד בלוס אנג'לס ראיית חשבון ובד בבד הוא עבד
בבית ספר יהודי בחינוך מיוחד. הקשר שלו עם בלה התהדק וחשבו להתחתן בארץ, וכך היה
אנחנו כהורים ארגנו את החתונה בגני חוות לכיש באשדוד, הייתה חתונה מקורית ומיוחדת.
ולאחר כחודש ימים של חופשה בארץ הם חזרו ללוס אנג'לס ושם הקימו את ביתם לתפארת.
ערן למד בשקידה בראיית חשבון ועבד בחריצות ובינתיים הם גידלו שלושה ילדים מקסימים
מתן הבכורה שירז האמצעית וארי הקטן, הם שלושת הנכדים שלנו המקסימים מערן ובלה.
אנו כהורים משתדלים לבקר אותם מידי פעם וטסים ללוס אנג'לס, הטיסה לא הייתה קלה
ארוכה ומייגעת, אך למרות הכול השתדלנו להיפגש עם הילדים בארץ ובחו"ל. בינתיים אלעד הבן הבכור הכיר את אשתו חן בארץ גרה במושב בר גיורא. עם הזמן הגיעו
להחלטה שהם מתחתנים בארץ ישראל בגני כנען. זו הייתה חתונה שמחה ייחודית ומיוחדת ולאחר
מכן חזרו ללוס אנג'לס, נולדו להם שני ילדים גילי בת 2 וחצי ואורי בן 8 חודשים
ילדים מקסימים. כאשר אנו טסים אליהם המפגש איתם מאוד מרגש אותנו, בדרך כלל אנו
משתדלים לאכול ביחד ארוחת צהריים כמובן אוכל שאמא חנה מבשלת. המפגש הרציני יותר
הוא בסוף שבוע שישי שבת ראשון- מאוד מרגש כשכול המשפחות נפגשות ומהנה עם כול
הילדים הכלות והנכדים זה מלכד את המשפחות. לבסוף אנו מקנחים בטיול משותף, לכמה ימים עם כולם לגיבוש ובכול ביקור
אנו מטיילים במקום אחר בלוס אנג'לס, כדי להכיר יותר את המקום.
כשאני ובעלי הולכים לסופר לקניות בלוס אנג'לס, זו חוויה בפני עצמה בעיקר לקראת חג
או שבת אוירה סוערת ולחוצה עם הרבה אנשים שעורכים קניות ונערכים לאירוע, כמובן כשהטיול
שלנו מסתיים אני כולי מתרגשת ונסערת להיפרד וכול פעם זה חוזר חלילה. כמובן ששתי
המשפחות משתדלות להגיע לארץ אחת לשנה כדי לשמור על קשר רציף, נכון שזה מאתגר, מרגש
ומאפשר לי לטוס ולהיות על הקו ישראל- לוס אנג'לס אך הייתי מעדיפה לחוש אותם כאן
בארץ ישראל. ומי ייתן ויבוא היום ויעלו ארצה אלעד, ערן ומשפחותיהם אמן, "כאן הוא בתינו".
