מאגר סיפורי מורשת

ב- 1.5.1957 בשעות הבוקר הגיע לחופי ישראל אוניית נוסעים "ירושלים" ועל סיפונה כ- 500 עולים חדשים, רובם מפולין והשאר ממצרים והונגריה.

תמונה של האוניית "ירושלים" ותמונת עולים חדשים על סיפון האונייה.

אימי העירה אותי עם כניסת האונייה לנמל חיפה, רצתי ויצאתי לסיפון האונייה נרגש והלום מהמראה שנגלה לפני: הר ירוק יפיפה, אור חזק מאד ושמיים כחולים. רגע זה חרוט בזיכרוני עד היום.

מאחר וזה היה הראשון למאי – יום חג הפועלים, נאלצנו להישאר על האונייה עוד יום. פקידי הסוכנות היהודית עשו את כל תהליכי הרישום כעולים ואזרחים חדשים של מדינת ישראל הצעירה, שהיתה אז רק בת 9 (ואני הייתי כבר בן 12). למחרת קרובי המשפחה שהיו כבר בארץ לקחו אותנו מחיפה לתל אביב לדירה קטנה שנשכרה עבורנו בשכון הדר יוסף. בשעות אחר הצהריים לקחה אותי דודתי לאכול גלידה בבית קפה ברחוב שינקין בתל אביב ואז לראשונה ראיתי שוטר עברי במכנסיים קצרים רכוב על סוס, עוד זיכרון ילדות ישראלית שלי, שהדגיש את השוני בין האירופה הישנה ומדינת ישראל הים תיכונית הצעירה.

על מנת להקלט מהר ככל האפשר בארץ בחברה ישראלית וללמוד עברית, שלחו הורי את הבן היחיד שלהם למוסד/פנימיה של עלית הנוער "אלומים" בכפר סבא. במוסד פגשתי ילדים שנולדו בישראל ואחרים שהגיעו ממדינות אחרות. בייננו הפולנים בכדי שאחרים לא יבינו דברנו כמובן פולנית.

תמונת חברי הקבוצה שלי בכיתה ז'

עם סיום הלימודים בביה"ס ע"ש אוסישקין והפנימייה במוסד "עלומים", חזרתי לבית הורי בחולון ועברתי לבית הספר החקלאי "מקוה ישראל".

בית הספר התיכון החקלאי "מקוה ישראל"

"מקוה ישראל" הוא מקום חשוב והיסטורי בתולדות מדינת ישראל. הוא בית הספר החקלאי הראשון שהוקם ע"י הברון רוטשילד, נדבן גדול מצרפת, חינך אלפי תלמידים, תרם רבות לפיתוח ההתיישבות והחקלאות בישראל, שהיתה בעבר גורם חשוב מאד בארץ.

ב"מקוה ישראל" מלבד לימודים רגילים לתעודת בגרות, כל התלמידים עבדו והתמחו בענפי החקלאות השונים. ראובן התמחה בגידול עצי פרי ומכניקה. לאחר סיום לימודי התיכון ועוד שנת לימודי טכנאות חקלאית, כמו כולם התגייס ראובן לצה"ל.כל שרותו הצבאי בסדיר ובמילואים בילה במטה הכללי, עמוק מתחת לפני הקרקע במקום שנקרא גם מצפ"ע – מוצב פיקוד עליון, ממנו התנהלו כל המבצעים ופעולות הצבאית כולל במהלך מלחמת ששת הימים בסדיר, במלחמת יום הכיפורים או מלחמת שלום הגליל במילואים. ראובן זכה לשרות צבאי מעניין מאד אבל ממש לא מסוכן מיד עם תום חובת השרות הצבאי, ראובן מתחתן עם אביבה (סבתא ויוי) אותה הכיר עוד במקוה ישראל. התחיל לעבוד במחקר במכון וולקני לחקר החקלאות ועם תחילת שנת הלימודים החל ללמוד באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות.

ראובן בלימודים

במהלך הלימודים בירושלים וברחובות בחר ראובן להתמחות בטכנולוגיה של מזון. התאמת חומר גלם, טכנולוגיות ושיטות ייצור שונות, בקרת איכות וכדומה. משם הוא עבר והתחיל לעבוד כטכנולוג מזון במפעל לייצור שימורים מפירות, ירקות, דגים ועוד ועוד.

מהתעשיה עבר ראובן לעבוד במכון לבקרת איכות והדרכה לתעשיית המזון, בזמנו גוף מסונף לתעשיה ולמשרד התעשיה והמסחר. בהמשך מונה ראובן למנהל המכון לתפקיד של טכנולוג ראשי במשרד התעשיה והמסחר, בו טיפל בהשקעות בתעשית המזון ובמחקר ופיתוח בתעשיית המזון ובחקלאות.

הסבר לנשיא הרצוג והשר פרס על השגי המחקר בחקלאות ובתעשיה הישראלית.

עם חידוש היחסים הדיפלומטים עם ארצות מזא"ר – בשרות הדיפלומטי הישראלי.

בשנת 1989 כתוצאה מהשינויים הגאופוליטיים בעולם, חלו גם השינויים במפת היחסים הדיפלומטיים והכלכלים של מדינת ישראל. נפתחו שווקים חדשים למוצרים ישראלים ונפתחו שגרירויות של ישראל במדינות איתן לא היו יחסים דיפלומטיים שנים רבות כמו כל מדינות הגוש הקומוניסטי, למשל פולין, הונגריה, ברה"מ ואפילו סין.

במסגרת חידוש, בניה ופתוח אותם יחסים בינלאומיים, ראובן מונה להיות הנספח המסחרי הראשון של ישראל בהונגריה ופולין וכך נדדה משפחת שרון לאירופה. ראובן ואביבה עבדו יחדיו, ראובן כנציג כלכלי/מסחרי ואביבה כנציגת משרד התיירות, במטרה להביא לישראל תיירים רבים ככל האפשר.

במהלך השרות הדיפלומטי של ראובן נוצרו ונבנו קשרים כלכליים, מסחריים ותירותיים רבים וחשובים, התקיימו אירועים, תערוכות וביקורם רמי דרג.

חוזרים לישראל אבל ממשיכים בפעילות הבינלאומית בשנת 1994, אחרי חמש שנות השרות הדיפלומטי חזרה משפחת שרון לישראל. ראובן החל לעבוד במגזר הפרטי בתחום השקעות וביצוע פרויקטים בינלאומיים. אחד מהפרויקטים העיקריים היה השקעה רב לאומית בהקמת  NETIA, חברת טלפונים פרטית בפולין ששברה את שוק התקשורת המונופוליסטי הממשלתי. באותו הזמן נבחר ראובן לתפקיד בכיר בלשכת המסחר ישראל-פולין והחל להרחיב את פעילותו גם בפולין.

עם רוני הנכדה "הפולנייה" הישראלית שלנו

בהמשך, בהשראתו של ראובן, רן בנו הבכור ואבא של רוני סיים את לימודי המשפטים ופנה לפעילות משפטית ועסקית בינלאומית. בגלל פעילות זאת ראובן ורן החלו לשהות זמן ממושך יותר ואפילו להתגורר בפולין. כך ב- 12.4.2007 בוורשה שבפולין, נולדה לרן ונעמי רוני, הנכדה הבכירה של ראובן ואביבה. ובזה החל למעשה הקשר הפרטי הבין דורי שלנו. רוני בילתה רבות בוורשה עם סבא וסבתא ויוי עד שובה לישראל בגיל שלוש. לבסוף גם ראובן שב לישראל ומאז נפגשים לעתים קרובות בביתה של רוני בקדימה או בביתם בתל אביב.

חוזרים ומבקרים ביחד ב"מקוה ישראל" שם נזרעו גם היסודות למדינת ישראל בת ה-70 השנה

בסוף פברואר השנה סבתא ויוי חגגה יום הולדת 70. במסגרת החגיגה ערכה משפחת שרון טיול לאורך אבני הדרך של  סבתא ויוי. במהלכו הגענו וביקרנו גם במקוה ישראל בו למדו והכירו סבא וסבתא. ביקרנו באתרים שונים של בית הספר הוותיק כמו הפנימיה, הספרייה בה לראשונה ראובן ואביבה נפגשו, בגן הבוטני, ליד עץ הפיקוס הבנגלי העתיק, נסענו על טרקטור לפרדס לכרם למכוורת.

בהמשך הגענו למקום שמדגיש  ושמציין את חשיבות בית הספר החקלאי מקוה ישראל שהוקם בשנת 1870, לתולדות מדינת ישראל והדבר מצויין היום באמצעות הפסל שהוקם בתרומה של יעקב חי, חבר קרוב ובן המחזור של ראובן. כמו כן הגענו והצטלמנו ליד הפסל שמוצב ליד השער הישן והמקורי של מקוה ישראל, בקרבת הכביש שמוליך מיפו לירושליים.

הפסל מסמל את הפגישה ההיסטורית בשנת 1898 בין תאדור הרצל חוזה המדינה והקיסר הגרמני ווילהלם בעת ביקורו בארץ בדרך לירושליים.

הסיור המשפחתי ביום החגיגי במקוה ישראל הווה ציון דרך ממשי מאד לשבט המשפחתי הקטן שלנו, כי במקום הזה כאשר סבתא וסבא הכירו הכל החל למעשה. היה מאד מרגש להיות שם עם כל האחים והדודים והבני דודים שלנו .

עקרונית ראובן ורוני שומרים על הקשר הבין דורי שלהם ואפילו ממשיכים ללכת ביחד ב"אוטובוס המהלך" של ביה"ס יגאל אלון בקדימה-צורן.

החפץ המשפחתי הרב דורי שנדד אפילו בין היבשות

עם עלייתנו לארץ הבאנו איתנו מעט מטלטלין כמו אופנים, רדיו, כלי זכוכית מקריסטל ושמיכות שהיו ארוזים בארון עץ עתיק חום ויפה שיוצר עוד לפני מלחמת העולם השנייה. ארון מזנון שנקרא גם "קרדנס", ששימש בהזדמנות זאת גם כארגז. הארון הזה זכור לי כמעט מהיום שאני זוכר משהו בילדותי. ארון המזנון עמד בחדר המגורים של הורי בדירתם בוורשה ובו דברי זכוכית יפים. הארון הגיע איתנו מפולין לישראל ובישראל עמד תחילה בדירת הוריי בחולון, לאחר החתונה שלי ומות אבי הארון עבר לביתנו, שינה את צבעו מספר פעמים והועבר מהדירה בחולון לחדרה ובחזרה לדירה אחרת בחולון, לאחר מספר שנים הוא הועבר לתל אביב, לדירה של בתנו קרן. היום הארון נמצא בבית בקדימה בו גרה נכדתי רוני.

 שבט שרון הרב דורי

קישור – לסרטון של סבא ראובן ורוני

הזוית האישית

אני רוני שרון, התלמידה בכיתה ה' 3. נהניתי מאד להיות בחברתו של סבי ראובן שרון, לשמוע ממנו על ילדותו, על תפקידיו ועבודתו לאורך השנים. זאת היתה חוויה מיוחדת להכיר, ללמוד ולדעת דרך העבודה המשותפת שעשינו, על ראש משפחתנו. להכיר את שורשי המשפחה וללמוד גם על הקשר למדינתנו הנפלאה שחוגגת (כמו גם סבתא ויוי) 70 שנה. אני רוצה להודות לסבא רוביק היקר על שהסכים להיות איתי בפרויקט "הקשר הבין דורי", שהקדיש שעות וימים רבים, להיות איתי ולספר לי כלכך הרבה. תודה לך סבא

סבא ראובן: המסע הבין דורי עם רוני אליו "נודבתי" היה עבורי באופן מפתיע נחמד. החזיר אותי לימים רחוקים למדי ו"שיחזר אותי לעצמי" באופן כרונולוגי.

נוצרה האפשרות לשתף בהיסטוריה האישית שלי את נכדתי ובהמשך, אם וכאשר יראו את העבודה שלנו, גם את יתר בני המשפחה.