מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מדור לדור תקומתה של מדינה

אבי משה ואני
אבי משה בצעירותו
אבי ותרומתו להקמת המדינה וההתיישבות בה

סיפור חייו של משה סיטון שנפטר בכ"ד בתשרי 2017, חודש לפני גיל 89 והספיק להשאיר את סיפורו למשפחתו ולדורות הבאים, יהי זכרו מבורך לעד!

"נולדתי בתאריך 13/11/1928 בבי"ח ביקור חולים בירושלים להוריי שרה ומתתיהו סיטון.

אבי יליד סוריה מהעיר חלב. עלה לארץ בשנת 1929. אימי ילידת העיר העתיקה בירושלים. הוריי הכירו בישראל והתחתנו. השם סיטון בא מסיתהון אך איני יודע להסביר מהו מקור השם. יש לי 5 אחיות שגדולות ממני ואח שקטן ממני. אחותי הבכורה נפטרה עקב גידול סרטני בראש וגם 2 אחיות שגדולות ממני כבר לא בחיים.

גרנו בשכונת בית וגן (מול מאפיית אנג'ל לשעבר). הוריי היו חברי אגודה הדדית בשם "בני ברית", שהקימה את שכונת בית וגן ובני ברית בירושלים. אילו היו השכונות המערביות ביותר בירושלים ומסביבן היו כפרים ערביים – מלחה, עין כרם, שאראפה (הר הרצל) ודיר יאסין (גבעת שמואל).

המשפחה גרה בדירת 3 חדרים – חדר להורים ושני חדרי שינה לילדים, ישנו 2 ילדים במיטה. פעם בשבוע ביום חמישי לפני שבת, היה מותר לעשות אמבטיה. כל הילדים עזרו בעבודות הבית ובבישול ובחופשים יצאנו לעבודה כדי לעזור בכלכלת הבית.

אבי היה סוחר בדי צמר מהעיר מנצ'סטר באנגליה והיה נוסע לעיתים קרובות מחוץ לישראל. אבי ניפטר ביוני 1946 כשהייתי בן 17, עקב לחץ דם גבוה ואירוע מוחי. לפני מותו הספיק לחתן את שתי האחיות הגדולות שלי. אמי לא עבדה, אך כשניפטר אבי היא עשתה עבודות בבית – היה בית חרושת קטן לאריגה של מש' לוין בשכונה שבה גרנו, ומשם אמי קיבלה באלות (גלילים) של בדי מגבת היא גזרה אותם לפי מידות ותפרה את המגבות. אימי התאלמנה בגיל צעיר והיתה צריכה להמשיך ולדאוג לילדים ולבית. המצב הכלכלי היה קשה, לא היו חיי מותרות והיה קשה לכולם להסתגל למצב החדש.

למדתי בבית הספר העממי "דורש ציון" ליד קולנוע אדיסון, ובתיכון למדתי בגימנסיה שברחוב שטראוס. מימנתי את לימודי התיכון שלי  ע"י כך שהייתי מחלק עיתונים בבוקר עם אופניים לפני תחילת הלימודים. בחופשים עבדתי בסלילת כבישים ובבניין. גם אחיותיי יצאו לעבוד בבוקר והשלימו את לימודיהן בבתי ספר בערב. תוך כדי לימודים בתיכון, התגייסתי להגנה – גדנא, חי"ש (חיילות שדה).

בשנת 1946 התגייסתי לפלמ"ח, הבסיס היה בקיבוץ גבעת חיים שבעמק חפר –  14 יום אימונים ו – 14 יום עבודה במשק. בתאריך 29 לנובמבר שנת 1947 הייתי בגדוד השני שירד לנגב לליווי שיירות, שמירה על קו המים של מקורות ושמירה על 11 הישובים בנגב.

במסגרת הכשרה מגויסת של הפלמ"ח

תמונה 1

במרץ 1948 נפצעתי במהלך ליווי השיירות כשעלינו על מוקש עם הרכב המשוריין. נפגעתי בגב מכדור וכתוצאה מההדף ניפגעו לי הקרניות בעיניים. אחרי הפציעה ברחתי מבית החולים והצטרפתי לחטיבת הנגב – לגדוד התשיעי – "חיות הנגב". השתתפתי במבצע 10 המכות – מבצע יואב, אשר נערך באוקטובר 1948 לפריצת הדרך אל הנגב המנותק, ולדחיקת הצבא המצרי ממנו. בכיבוש באר שבע, מבצע לוט – איזור סדום ובמבצע עובדה – שנערך במרץ 1949 שהיה אחרון מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות ובו נכבש הנגב הדרומי, לרבות אילת ואזורי עין גדי ומצדה.

לאחר כיבוש אום אל ראשרש (אילת)

תמונה 2

בשנת 1950 השתחררתי מהצבא. הצטרפתי לחברי ההכשרה של המכבי צעיר והקמנו את קיבוץ הסוללים בעמק בית נטופה. בשנת 1953 לאחר שלא ממש "מצאתי את עצמי", הצטרפתי לקיבוץ משמר העמק של השומר הצעיר, שהיה קרוב אידיאולוגית להמכבי צעיר.

בשנת 1959 נשלחתי ע"י הקיבוץ כשליח התנועה לירושלים. הפעילות התמקדה בתנועת הנוער השומר הצעיר, בצוותא – מועדון לתרבות מתקדמת ובמפלגת מפ"ם. תוך כדי השירות בירושלים, הכרתי את אישתי (רינה אטל) ב תאריך 10/1/62 התחתנו בירושלים ברבנות והמסיבה נערכה במועדון צוותא. באפריל 1962 נסענו לטיול ירח דבש באירופה ל – 4 חודשים (הלוך חזור באנייה). בסוף יוני 1962 חזרנו ישר לקיבוץ משמר העמק. בקיבוץ עבדתי בעיקר במטעים וברפת ובכל מה שהיה נדרש.

ביוני 1963 נולד בני רענן ובפברואר 1966 נולדה בתי אור.

העבודה במטעים בקיבוץ משמר העמק

תמונה 3

עם פרוץ מלחמת ששת הימים נאלצתי לעבור ניתוח בשתי העיניים – השתלת קרניות – בעקבות הפציעה שלי בשנת 1948. הייתי מאושפז כמה שבועות בבי"ח הדסה עין כרם ולאחר מכן חזרתי לקיבוץ להגנה מרחבית. (בעקבות הפציעה הוגדרתי כנכה צה"ל). רינה היתה אחות בקיבוץ ואחראית על תחנת נפגעים איזורית.

לאחר התלבטויות רבות עזבנו את הקיבוץ בשנת 1970 ועברנו לירושלים. רענן למד ביפה נוף בבית הכרם, את אור רשמנו לגן חב"ד כי זה מה שהיה.

עבדתי בחברת רסקו 4 שנים עד שנת 1974 וכתוספת הכנסה, עבדתי גם בלילות במאפיית אנג'ל. לאחר מכן עבדתי בחברת מרכז כלל עד 1978. לאחר הפסקה של שנה, התחלתי לעבוד בחברת מוריה – חברה לפיתוח ירושלים עד 1997. הייתי שותף לפיתוחה של ירושלים – טיילת ארמון הנציב, כביש בגין, מתחם השוק ועוד ועוד..

בשנת 1997 פרשתי לגימלאות ומאז אני מעביר את הזמן בבית הלוחם, מכון כושר, חוג ברידיג', חוגים חברתיים, הרצאות, מנוי לתאטרון וקונצרטים, מפגש עם חברים, טיולים בעולם וכמובן בילוי עם המשפחה – לרענן 3 ילדים ולאור 2 בנות.

בגיל 80 חגגה לי משפחתי יומולדת, חזרתי שוב למשמר העמק ניפגשתי עם חברים וותיקים שעדיין נשארו בקיבוץ, ביקרתי עם הנכדים במקומות בהם עבדתי ובבית בו גרנו. החוויה היתה מרגשת ומעצימה, במיוחד לנוכח העובדה כי ילדיי ונכדיי זוכים להיות ולראות את המקום בו חייתי חלק ניכר מחיי.

בשנת 2010 עברתי ניתוח לב פתוח ומאז מצבי הבריאותי לא כמו שהיה.."

אבא נפטר בכ"ד בתישרי 2017, חודש לפני גיל 89. אני מצדיעה לך אבא, על מי שהיית ועל תרומתך למדינת ישראל.

וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה (במדבר יב,ג')

הזוית האישית

זכיתי לשמוע את סיפורו של אבי בעודו בחיים. זכיתי להכיר ולשמוע ולהוקיר את תרומתו למדינה ולהתיישבות הראויים לתיעוד למשמרת לדורות הבאים.

מילון

פלמ"ח
הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948. (ויקיפדיה)

11 הנקודות
11 הנקודות הן אחד-עשר יישובים אשר הוקמו במבצע התיישבות גדול בנגב הצפוני, במוצאי יום הכיפורים תש"ז י"א בתשרי, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946, ביוזמת הסוכנות היהודית. מטרת המבצע הייתה לגרום להכללת אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל. ויקיפדיה

ציטוטים

”"במרץ 1948 נפצעתי במהלך ליווי השיירות כשעלינו  על מוקש עם הרכב המשוריין".“

הקשר הרב דורי