מאגר סיפורי מורשת

שמי אווה לוי קרון . נולדתי בברסלאו שבחבל שלזיה, גרמניה בשנת 1931. אחרי מלחמת העולם השנייה עיר זו שויכה לפולין  ונקראת וורוצלב.

בשנת 1939 עזבתי את גרמניה יחד עם הורי ועברתי לצ'ילה. שם למדתי ועבדתי בתור מזכירה במפעל פלסטיק גדול בסנטיאגו, בירת צ'ילה. בשנת 1971 עליתי לישראל עם בעלי ושני ילדי: אנדרס וגבריאלה.

בשנת 1933 מפלגת הנאצים עלתה לשלטון בגרמניה, היהודים היו בפאניקה ובחרדה גדולה. באותה תקופה הרבה יהודים ניסו לעזוב את גרמניה לכל מדינה שיתנו להם ויזה. בגרמניה למדתי בבית ספר יסודי יהודי. לאחר בית הספר הייתי בבית, לפעמים באה אלי חברתי רני לשחק ולפעמים הלכתי אליה.

בשנת 1939 הצלחנו לקבל ויזה לצ'ילה. על מנת שנוכל לצאת מגרמניה היינו צריכים למסור את כל דברי הערך שלנו, יכולנו להוציא רק 10 מארק. גם משפחתה של חברתי רני, הצליחה לברוח לאנגליה. ברבות הימים אביה, שהיה עורך דין השתתף בתביעה במשפטי נירנברג.

אבא אמא ואני יצאנו מברסלאו ברכבת, משם לגנואה שבאיטליה ומשם עלינו על אוניה. בדרך עצרו את האוניה וביקשו מכל הגברים לרדת, אבא שלי ירד ואמר לאמא להמשיך במסע איתי ושהוא ימצא אותנו. באוניה ישנו באולם גדל עם הרבה מאוד אנשים, כל הדרך פחדתי שהאוניה תעלה על מוקש בים. בסופו של דבר האוניה הגיע לנמל  ולפראיסו שבמרכז צ'ילה. אחותי הגדולה אילזה ודודתי מרגוט הגיעו לצ'ילה רק אחרי מספר חודשים.

סבי וסבתי נשארו בגרמניה ונספו באושויץ. סבי היה רופא אך לא נתנו לא לעבוד כי הוא היה יהודי. כשהגענו לצ'ילה לא הייתה לנו משפחה, אנשים מהקהילה היהודית קיבלו אותנו בוולפראיסו ונסענו לסנטיאגו בעזרץ ארגון יהודי.

בשנת 1971 עליתי עם משפחתי המצומצמת לישראל. 

הזוית האישית

סבתא אווה: כיום אני גרה בתל אביב יש לי שלושה נכדים. אני אוהבת לשמוע מוזיקה קלאסית ולצפות באופרות ולקרוא ספרים.