מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה נולדתי בגרמניה ב- 17.10.26  הייתי הצעירה בין אח ואחות, יש לי אחות אחת. לאבי קראו דוד ולאימי יהודית. לאחי- יצחק, ולאחותי- רחל.

כשאחי הגיע לגיל בר מצווה שלחו אותו בלי המשפחה ארצה ובגיל 24 הוא נפל במלחמת העצמאות על שחרור חיפה.  

 

גרנו בויטליך שבגרמניה, היה לנו בית של שתי קומות ומרתף. ומאחורי הבית הייתה גינה גדולה. בישלנו במטבח גדול ושם גם שיחקנו. מבחר המצרכים היה מצומצם- מצרכים קנינו במכולת, לחם קנינו במאפייה, את הבשר והעופות הכשרים שלחו לנו מעיר אחרת וירקות ופירות גידלנו בגינה

 

לא היה בית כנסת בקרבת מקום, הוא היה במרחק הליכה ואבי היה היה אחראי על הקהילה וגם שימש כחזן במקום. בית הכנסת שימש כמקום מפגש של היהודים.

  

החברים שלנו היו בעיקר מבית הספר, אבל שיחקנו גם עם גויים מהשכונה,  אבי בנה לי בית בובות מעץ עם אביזרים בתוך הבית, ואמי תפרה לי את הבובות בעצמה. בשעות הפנאי שלי אהבתי לצייר ולרקום.

בבית הספר למדנו עברית חשבון, לקרוא בסידור ולמדנו קטעי תפילה בעל פה. בשיעורים הייתה משמעת חזקה מאוד!.  

 

היו גם מסיבות חג למשל, בפורים היינו מתחפשים (אמי תפרה לי את התחפושות בכל שנה).

 

 

עליתי ארצה לאחר ליל הבדולח. אבי היה בבית סוהר, וביום ששחררו אותו הוא ואני עזבנו את העיר שלנו. אמי ניקתה את הבית אחרי ההרס שגרמו הקלגסים הגרמניים לבית שלנו. עלינו ארצה במרץ 1939, התחנה הראשונה הייתה בנהריה – שם גרו דודים שלנו.

מאוחר יותר עברנו לירושלים, ושם למדתי מסוף כיתה ה' עד ח'. התקשיתי מאוד בעברית, אבל קיבלתי הרבה עזרה מהמחנכת. אהבתי את המחנכת אף על פי שהיא הייתה מורה קפדנית מאוד. אהבתי במיוחד שיעורי תורה, ועד היום אני זוכרת את סיפורי ספר בראשית, למשל עד היום אני מתרגשת מספורי יוסף כפי שהמחנכת לימדה אותנו. רכשתי מספר חברות שעד לשנים האחרונות היה לי קשר איתם.  

 

המצב הכלכלי בבית היה קשה, אבי היה מחוסר עבודה, ואמי עסקה בתפירה בעיקר תיקונים, היא נהגה ללכת ללקוחות קבועים, אספה מהם את התיקונים הנחוצים. בין השאר המומחיות שלה היתה להתיר צווארונים משופשפים ולהחזיר אותם למקום, היא נהגה ללכת ברגל ולחסוך את דמי הנסיעה באוטובוס . ועל פרוסות הלחם מרחנו מרגרינה או ריבה ואף פעם לא מרחנו את שניהם ביחד.

 

 

 

 

השאיפה שלי הייתה להיות גננת בגן ילדים. למדתי בסמינר לגננות "אשכולי", כדי לממן את הלימודים עבדתי בבקרים, ואחרי הצהרים למדתי. כל המורים מהסמינר זכורים לי לטובה. זה היה סמינר קטן, לא דתי אבל תמיד התחשבו בי הן המורים והן התלמידות ואף פעם לא היה מדובר בחילול שבת

 

ביום הכרזת העצמאות הייתי בירושלים, ואני זוכרת שחברי, שהפך להיות בעלי מספר שנים אחר כך,

בא לקרוא לנו כדי לחגוג ברחובות העיר. זה היה במוצאי שבת, והרחובות היו מלאי אדם חוגגים, למחרת ביום ראשון חזרתי לתפקידי כגננת שנה ראשונה בגן בתל אביב.

יצאתי מירושלים עם האוטובוס הראשון, האוטובוס שהיה אחרינו הותקף על ידי פורעים ערבים ,וגרמו להרג של נוסעים יהודים. החבר שלי נלחם בירושלים ואף נפצע. מלכתחילה הוא נמנע בין חברי הל"ה ועלייתם לגוש נדחתה מספר פעמים. ביום מסוים הוא קיבל תפקיד של מלווה שיירה מירושלים לתל אביב. ובאותו הלילה קבוצת הל"ה יצאה למשימה וסופם הקשה ידוע עד היום אני זוכרת את התדהמה של בעלי כאשר קרא את הידיעה הנוראה בעיתון.

 

כגננת לא נקראתי לצבא, אבל עשינו שירות חלקי בשעות אחר הצהריים. אני זוכרת שנכנסנו לעיר רמלה לאחר שתושביו נמלטו ממנה, והשאירו הכל מאחוריהם, אפילו אוכל על השולחן. הייתי חובשת ותפקידי היה לארגן מרפאה לחיילים שכבשו את המקום. 

 

הייתי חברה בתנועת הנוער של המזרחי, בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב הייתי נציגה של תנועת הנוער המזרחי .

ראש הקלפי היה בחור בשם יצחק לוין , הוא היה נציג של הפועל המזרחי, בשעת הצהרים  תנועת המזרחי דאגה לנו ושלחו לי כריך . לנציג של הפועל המזרחי לא דאגו, ולא שלחו כריכים, ולכן הענקתי לו את מחציתו של הכריך שלי. וכך התחיל הקשר בינינו. 

 

באמצע מלחמת השחרור התחתנו בבית קפה ברחוב שנקין בתל-אביב. משפחתנו הייתה באבל, עקב נפילת אחי באותה שנה. גם בעלה של אחותי היה נעדר באותה שנה ולכן עשינו חתונה צנועה. נולדו לנו שלושה ילדים (שתי בנות ובן).

 

חיי עד עכשיו היו מלאי עניין. ילדינו גדלו וכל אחד בחר את דרכו. בעלי יצחק ז"ל נפטר לפני כ-7 שנים.

משפחתי התרחבה ומדי שנה אנו נפגשים לשבת משפחתית לזכר בעלי יצחק ז"ל.

 

ליל הבדולח: "ליל הבדולח (בגרמנית: Kristallnacht) הוא הכינוי הגרמני הנאצי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בפי הגרמנים בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה". ויקיפדיה

 

תשע"ו