מאגר סיפורי מורשת

הפגישה הייתה מאוד מרגשת כי לא זכרתי אותם. נשארנו אצלם כמה ימים, עד שהבית שלנו באשדוד היה מוכן, והתאקלמנו טוב למרות כל הקשיים.

איתי בגימנסיה למדו עוד שתי בנות שגרו ברמלה וכל בוקר היינו נוסעות ביחד לבית הספר. זו הייתה תקופה נהדרת. הכרתי שם בנות ובנים מקסימים ושמרנו הרבה שנים על קשר. רגע קבלת התעודות היה מאוד מרגש. אבי שעבד אצל הקבלן ברמלה היה מאוד מרוצה, הרוויח טוב וחיינו היו טובים ומאושרים. ואז באביב 1963 קרתה לאבי תאונת עבודה, הוא נפגע בראשו, היה מחוסר הכרה במשך חודש. ההחלמה הייתה קשה וארוכה והוא נשאר עם נכויות. בעזרת הביטוח הלאומי אבי קנה חנות קטנה באשדוד והתחיל לעבוד כחשמלאי עצמאי.  

התאונה של אבי והביקורים שלי בבית החולים תל השומר השפיעו עלי מאוד. לאט לאט, הפכתי לאנורקטית, תהליך שנמשך כשנתיים. הייתי מאוד רזה, התקשיתי ללמוד, לא היו לי חיי חברה. אמי שהייתה דמות מאוד דומיננטית בחיי נלחמה איתי ובשבילי ואחרי שנתיים חזרתי לעצמי. רכשתי חברים, התחלתי לצאת למסיבות, סרטים. סיימתי את הלימודים בתיכון סוקולוב- לאור וקיבלתי את התעודות, התחלתי לעבוד כלבורנטית במכון הוולקני בבית דגן, הייתי מאוד מרוצה. המשכורת הייתה טובה, העבודה הייתה מאוד מעניינת.זוג אחד של בני דודים שהיו נשואים וגר בלוד הזמינו אותי לבלות סוף שבוע אצלם. ביום שישי בערב הלכנו למסיבה, הבנים שיחקו פוקר, הבנות ריכלו ואני מצאתי שם את הבחור לו נישאתי ברוב פאר והדר ב 12.03.68 באולמי גיל בתל אביב. החתונה הייתה עליזה, רבת משתתפים ואנחנו היינו מאוד מאושרים.

שכרנו דירה קטנה באשדוד, בעלי התקבל לעבודה במפעלי תדיראן בחולון ואני המשכתי לעבוד במכון הוולקני.בתנו הבכורה, טלי, נולדה ב 07.12.66 תינוקת יפיפייה שהתאהבנו בה ממבט ראשון. אחרי ארבע שנים נולד דני ב 03.01.1973. דני תינוק יפה ושמנמן. טלי מאוד אוהבת אותו ומשחקת איתו הרבה.